"ברור שהחיים צריכים לציית למשפט, אולם ברור גם שהמשפט אינו יכול להתעלם מהחיים". מילים קולעות אלו של השופט עידו דרויאן בהחלטתו להתיר לפרסום את הגילויים החדשים בפרשת הרצח בבר נוער, מבטאות באופן מדויק את הבעיה כולה. מצד אחד, החוק הסמיך את בית המשפט לאסור פרסומים שעלולים לפגוע בחקירות פליליות או לגרום נזק חמור לחשודים. מצד אחר, במציאות התקשורתית הנוכחית, שבה בצד עיתונות כתובה, טלוויזיה ורדיו, חיים ובועטים אינספור אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות, הרי פעמים רבות המידע כבר ימצא את דרכו לציבור חרף קיומו של צו האיסור.
לצו איסור פרסום הניתן בעידן הנוכחי יש חסרונות רבים. לא אחת הציות לצו כזה הוא חלקי, שכן פעמים רבות נמצא מי שנותן פומבי למידע, בעיקר באינטרנט או ברשתות החברתיות. נוסף על כך, צו כזה אינו אפקטיבי באופן מלא, שכן הוא אינו חוסם לחלוטין את פרסום המידע החוסה תחתיו. כמו כן, פעמים רבות המידע המתפרסם בניגוד לצו הוא חלקי בלבד, מה שעלול להביא בפני הציבור תמונה בלתי שלמה ובלתי מדויקת של המציאות כהווייתה. ולבסוף, כפי שקרה בפרשת הרצח בבר נוער, המשך קיומו של צו איסור פרסום לאחר שרוב המידע החוסה תחתיו כבר פורסם אינו אלא "סגירת דלתות האורווה לאחר שהסוסים כבר ברחו ממנה".
במציאות שכזו דומה כי הגיעה העת לחשיבה מחודשת מן היסוד על מוסד צווי איסור הפרסום בכלל ועל המקרים הראויים להוצאתם בפרט. אכן, יש מקרים שבהם פרסום מידע בעיצומה של חקירה עלול לפגוע בה - למשל לאפשר לחשודים לשבש את החקירה, להימלט מרשויות אכיפת החוק, להעלים ראיות, לתאם גרסאות או להכין מראש תשובות לשאלות שיישאלו. יש גם מקרים שבהם פרסום שמו של חשוד עלול לגרום לו נזק חמור, שהעניין הציבורי שבפרסום אינו משתווה לו. למקרים כאלה, בין השאר, נועדה סמכותו של בית המשפט לאסור פרסום. עם זאת, סמכות זו, שהפעלתה מונעת מידע מהציבור, צריכה להיות שמורה לנסיבות חריגות בלבד. על פי רוב, יש לתת את הבכורה לשקיפות ולחופש המידע. לציבור יש עניין ראשון במעלה להיות מיודע על אודות חקירות פליליות, בפרט כאלה הנוגעות לעבירות חמורות, ולבחון מקרוב את התנהלותן של רשויות אכיפת החוק. לכן, כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, הכלל צריך להיות פרסום, ואילו איסור הפרסום הוא החריג.
אך גם כשבית המשפט מחליט להוציא צו איסור פרסום, אין מדובר בסוף התהליך. ראוי להמשיך לעקוב אחר המציאות המתפתחת והמשתנה. אם מתברר שהמידע נשוא הצו כבר מצא, באופן מעשי, את דרכו לציבור הרחב, ספק רב אם ראוי להותיר את האיסור כפי שהוא. על בית המשפט לבחון אם יש בהמשך תוקפו של הצו כדי לשרת מטרה ציבורית מועילה. עליו לבחון אם כבר נותר על מה להגן. עליו להתאים את המשפט למציאות.
הכותב הוא היועץ המשפטי של חברת החדשותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו