לכבוד ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול,
אתמול היה יום עצוב לציבור בישראל. לא רק בגלל פטירתו של גיבור תרבות ישראל, המשורר והזמר אריק איינשטיין. אריק היה, במילים שלו, שמרן חסר תקנה. שיריו על משפחה ובית שיקפו את ערכים שהיו נר לרגליו. בדור שבו ערכי משפחה נחשבים מיושנים ולא-רלוונטיים, המסר שאריק העביר בנושא נאמנות ואמינות נדרש ונחוץ.
אמינות ויושרה נחוצים לא פחות בחיים הציבוריים מאשר בחיים המשפחתיים. לכל אדם חייב להיות מצפן שנאמן לפנימיות הכי עמוקה שלו. כולנו חייבים לתת דין וחשבון לאלוקים שבתוכנו.
אתמול, בזמן שכולנו התכוננו להכניס את חג החנוכה, הפרקליט הראשי הגיש עתירה כנגד תוצאות הבחירות בבית שמש. צעד זה לא בא לך בהפתעה. הפרש הקולות בינך לבין אלי כהן עמד על שיעור קטן מאד, וגם אתה ידעת כי בעצם יום הבחירות נתפסו 200 תעודות זהות מזויפות עם תחפושות, חלקם כבר שימשו את המטרה של להצביע שלא כדין. ידוע לך גם כן כי נעצר ביום הבחירות פעיל שלך, יו"ר קלפי מטעם מפלגתך כאשר בכיסו הפתקים של אלי כהן, שהוא בדיוק גנב מהקלפי שעליו היה מופקד. חברך ומקורביך נחקרו במשטרה. אתה יודע כי זוהו כבר למעלה מ-500 אנשים שהעבירו כתובות לבית שמש כדי להצביע כאן, עבורך, שלא עברו לבית שמש בפועל. ואת הקשר בין הצעתך הנדיבה של משרת סגן ראש העיר בתשלום לאדם שבמקרה נטל לעצמו אחוז אחד של הקולות, אתה יודע יותר טוב מכולנו.
ככל שמתקדמת החקירה, האמינות והיושרה שלך מוטלים יותר ויותר בספק.
נאמנות איננה סתם איזה ערך כללי שהולך ונעלם בעולם הפוסט-מודרני. יושרה, אמינות, נאמנות - כל אלו ערכים בסיסיים של התורה. בכמה מקומות חוזרת התורה וחוזרים הנבאים לדרוש "צדק צדק תרדוף", "מדבר שקר תרחק", כפי שכתב המשורר הראשון שלנו, מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך: הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו. תורתינו הקדושה לא חסה על "שומר מצוות, שומר שבת, חרד לדבר ה' אשר נוטל במרמה כבדו לא-לו, " כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי "
כמו כן, הנאה מגזל או ממרמה, גם לאדם אשר ידיו לא עשו את המעשה, אסורה.
אני פונה אליך אישית, מר אבוטבול, לומר - אם התורה אכן יקרה לך, עליך כבר היום להתפטר וגם לשקול לא להתמודד לראשות בבחירות הקרובות בעיר בית שמש. העובדה שנדרש לא רק קצת רמאות, אלא התארגנות ממוסדת עם תקציב גדול, גם אם אין הוכחות שאתה השתתפת במעשים, מאותת איזה סוג של אנשים צריכים שאתה תהיה ראש העיר, ויהי מה. ובאותה מידה שלא היית מוכן לקבל רכב גנוב במתנה, תקוות העם שלא היית מוכן לקבל משרת ראשות העיר גזולה.
האסון של הסיפור הזה יורד אפילו יותר עמוק מאשר הזיופים והרמאות של יום הבחירות.
השבוע אנחנו חוגגים את חג החנוכה. נסי החנוכה לא מסתכמים בניצחון צבאי וחירותו של עם לשמור על מנהגי אבותיו. כיהודים, אנחנו לא יוצאים למלחמה סתם. אנחנו נלחמים בכל כוחנו כדי לשמר את התרבות הייחודית שלנו, ערכים ועקרונות שבלעדיהם העולם לא יכול להתקיים.
התרבות היוונית קידשה את החיצוניות. כוחו הפיזי של הגוף היה למלך. החן והיופי החיצוניים היו למלכה.
תורה, בניגוד מוחלט לזה היא כל כולה פנימיות, שהיא הנצח. ישנם מקומות שבהם מצווה אחת סותרת מצווה אחרת, כך שבגמרא ובספרי ההלכה יש דיונים באשר לסדר עדיפות, שתלויים במצב ובנסיבות המסוימים. לכן, שמירת מצוות לא יכולה להיות מדודה ונבחנת על ידי מי שמסתכל מבחוץ. אין ולא יכול להיות תחרות או מדרג של "דתיות" או הקפדה. אף בן אנוש לא יכול לשפוט את מסירותו של האחר לדבר ה'. החיצוניות היא נכונה רק למתייוון.
מר אבוטבול, אתה הפכת את ההתמודדות לראשות ערייית בית שמש לשאלה דתית. העמדת יהודי כנגד יהודי ודרשת מהציבור להשוות בין שמירת המצוות שלך לבין שמירת המצוות של אלי כהן. וה"הוכחה" שהראית לציבור היה הלבוש החרדי שלך.
אבל אנחנו לא מתייוונים ולא הלניסטיים. מה שרואים מבחוץ הוא לא מה שחשוב על פי התורה. הדת לא נמדדת לפי המראה החיצוני. היהדות היא דת שדורשת אהבה ויראה כלפי בורא עולם ולמרות שיש מצוות חיצוניות, המצוות הללו אינן הכל, ואפילו לא קרובות להיות הכל. יותר ממה שרואים מבחוץ, האהבה והיראה כלפי האלוקים נבחנת בסתר, במעשים שאף אחד אחר לא רואה ולא שומע. מה שרואים מבחוץ שווה רק אם הוא משקף את יראת השמיים של האדם בחדרי חדרים.
מר אבוטבול, אם תקבל את ההחלטה הנכונה לעזוב את חיי הפוליטיקה בצומת הזה, תעביר את המסר שפוליטיקה בארץ ישראל חייבת לעמוד בתקנים גבוהים יותר מאשר הדמוקרטיה שהעולם המערבי ירש מהיוונים. בידך לשחרר את היהודי האמיתי שמסתתר מתחת לסוגים שונים של לבוש, שאין באף אחד מהם לשקף את מה שיש לו בלב. הכרזתך על פרישה מראשות העיר תזכיר לעם שלנו ולעולם כולו שמנהיגים חייבים להיות אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע.
בחנוכה הזה, בידך לגרש מעט מהשחיתות שמשחירה את פני הפוליטיקה הישראלית, לגרש את התרבות האלילית של סגידה לחיצוניות ובכך לחזק את תרבות התורה, ההליכה התמימה עם אלוקינו.
חנה רוזנפלדר היא רעיה ואמא, מורה מתקנת, מנהלת טיפול לילדי חינוך מיוחד ופעילה חברתית.טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו