מגיל צעיר לימדו אותי שאין שום בושה לבקש סליחה, להפך, יש משהו מאוד נכון ואנושי בלדעת לעשות זאת. אז סליחה רוג'ר.
במשך חודשים ארוכים גרמת לי לאבד אמונה. חשבתי שגמרת את הסוס, שכבר לא בא לך, שאתה לא מתאמץ ולא מזיע כי הניצחונות לא באים לך בקלות. טעיתי.
בשני הניצחונות האחרונים מול הצרפתי ג'ו וילפריד טסונגה ונגד הסקוטי אנדי מארי ברבע הגמר אתמול, הוכיח השוויצרי שלא רק שהוא עדיין יציב וחזק, אלא שבגיל 32 הגאון הזה עוד רוצה להשתנות.
פדרר הוכיח בחודשים האחרונים עד כמה הטניס חשוב לו. בגיל שבו כבר יש לו כמעט כל תואר והישג אפשרי, הוא שם את האגו בצד, לקח מחבט חדש, מאמן חדש, ויצא לדרך משחק חדשה שעוד עשויה לא רק להביא לו עוד כמה תוארי "גראנד סלאם" בקריירה, אלא גם לשמור על גופו ה"מזדקן" לאורך זמן, והמרגש מכל - להפוך אותו לשחקן טניס טוב יותר משהיה.
פדרר ניצח את אנדי מארי שלא נמצא בשיא כושרו, וזה ברור. יש לו משחק חצי גמר נגד רפאל נדאל, והסטטיסטיקה ביניהם לא ממש מבשרת טובות. ובכל זאת. יש משהו מיוחד באוויר כשגאון טניס מעביר מסר שאומר "עדיין לא ראיתם ממני הכל".
פדרר לא התקשר לסטפן אדברג השבדי לפני כמה חודשים וביקש ממנו להיות מאמנו בשלב הזה בקריירה כדי לספק סיפור פיקנטי לתקשורת. הוא עשה זאת כי הוא השכיל להבין שהוא זקוק לשינוי של ממש בדרך שבה הוא משחק.
לא בטוח שפדרר יזכה באליפות אוסטרליה הפתוחה. לא בטוח שיזכה בעוד תואר גראנד סלאם בקריירה. אבל דבר אחד בטוח - הוא עושה כל שביכולתו כדי שזה יקרה, ורק על זה צריך להוריד בפניו את הכובע.
לראשונה בהיסטוריה יופיעו שני טניסאים שוויצרים בחצי הגמר של "גראנד סלאם". עם קצת עזרה מרפאל נדאל ועוד טיפה מתומאס ברדיך, ביום ראשון הקרוב נלקק את האצבעות מהשוקולד השוויצרי בזמן הצפייה בשני השוויצרים בגמר.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
