לראות את האור

"ספר עלטה" שראה אור בהוצאת רסלינג, אינו חתום על ידי איש. במקום שם המחבר מופיע על כריכתו עיגול שחור קטן. בגב הספר נכתב שהוא חובר על ידי כותב חרדי המעוניין להישאר בעילום שם, הן בשל רגישות הקהילה שבה הוא חי והן מתוך תפיסה של "היעדר מחבר מוגדר", השואבת השראה ממסורת הכתיבה היהודית־מדרשית.

הקריאה בספר אפוא נועדה להיעשות תוך התייחסות לטקסט בלבד, במנותק מזהותו של מחבר כלשהו.

אולם בפועל התוצאה הפוכה, שכן קשה להימנע מתהיות, פועל יוצא של סקרנות ותחושת היקסמות אפלה לצד חשד;

האם יש פה קול ספרותי חדש ושונה המגיע ממקומות שהספרות העברית המודרנית אולי נולדה בהם, אך עזבה ומעולם לא שבה אליהם, או שמא יש פה תרמית נוסח רומן של ג׳ורג׳ אליוט או מארי אן אוונס?

תחושת המסתורין מתעצמת, שכן לא מדובר רק בספר שבורח מסופר בשר ודם, אלא גם ספר של בריחה תודעתית. כל תת־פרק בו נפתח במילה "חלמתי", שלאחריה מגיע דיווח מפורט ופרוע של השתלשלות אירועים, מחשבות ופנטזיות המשוגרות אל הנייר בכתיבה אינטנסיבית ואסוציאטיבית. זהו זרם תודעה גדוש, חצוף, מתריס, כבד ומצחיק.

באחד החלומות תלמיד ישיבה נחשף כמי שהעביר חומרים קדושים לאנשים "חסרי סיווג רוחני". בישיבת המקובלים מחפשים את אלוהים ומספרים שפעם הרקיע היה צעיר ומתוח ואפשר היה לראותו בכל מקום, אבל "היום כשהכל כזה רפוי, לך תמצא אותו בתוך אלפי הקפלים".

פיסקה קודם לכן באותו חלום עוסקת בכלל בדיאלוג בין המספר לאשתו. "כשאתה איתי על מי אתה חושב, עלי או על השכינה? - חמודה, אתן בעצם אותה אחת. והיא אומרת בקול מאופק, של מי שנפגעה עד עמקי נשמתה: אז אתה חושב עליה?"

כבר בתחילת הקריאה ברור שהמחבר מעורה בנבכי העולם החרדי. "אחזו לנו שועלים: השטריימל זינק מראשו של האברך ותפס את הגנב", הוא כותב בקטע סאטירי המוקדש כולו לקורותיו של שטריימל בחצר החסידית של ימינו. איני יודע כיצד היה מתקבל ההומור של המחבר לו היה חתום על הספר, אך מכל מקום הומור הוא רק צידו האחד של הספר הזה.

בין הבדיחות המובנות לכל לאלו שמבוססות על ידע תורני מוקדם, מתגלה גם המצוקה - תחושת קלאוסטרופוביה של אדם הכלוא בחדר מראות עד שאפילו הדמיון נותר מוגבל באפשרויות היציאה ממנו.

הכתיבה המפוזרת שקופצת מזנב מחשבה אחד לאחר, מביעה בו בזמן את תנופת השחרור של המחבר ואת הקירות שהוא נתקל בהם. כל אסוציאציה מרחפת בחלל ומעוגנת לקרקע בו בזמן, ולא תמיד ברור מה חלקה של הפנטזיה ומה של המציאות.

למשל, הרעיון לסטארט־אפ של חמור אלקטרוני שיביא את המשיח במהירות, רק כדי לגלות שעם בוא המשיח איש לא נשאר בחיים.