ימי צוק איתן חילצו מרובנו תחושת פטריוטיות, שנדמה שנכחה בכל פינה במרחב הציבורי. רבים מהאזרחים תלו במרפסותיהם את דגל ישראל, זה שהם מאפסנים בין יום עצמאות אחד למשנהו, כדי שכל באי הרחוב יידעו ש"כאן גרים ישראלים גאים". הרשויות המקומיות החזירו לרחובות הראשיים את דגלי המדינה וחברות מסחריות הצמידו לפרסומיהן מגן דוד כחול כדי שהפטריוטיות שלהן לא תוטל בספק. אפילו מתוך המכוניות ביצבצו דגלים, שהזכירו לכולם שאנחנו ישראלים גאים גם כשאנחנו תקועים בעליות של הקסטל בחום של יולי־אוגוסט.
דגל המדינה המתנופף היה סמל להפגנת סולידריות מרשימה, יש שיגידו יוצאת דופן, של האזרחים אלו כלפי אלו. אין ישראלי שלא נתקל במבצע איסוף תחתונים וגרביים לחיילי צה"ל שבחזית. טונות של ציוד הועמסו לתוך משאיות וירדו דרומה. נדמה היה שגם החיילים עצמם לא האמינו למראה עיניהם לנוכח כמויות הציוד שנתרמו בעבורם. אך הסולידריות הופנתה לא רק כלפי החיילים, אלא גם כלפי החברה האזרחית עצמה. צימרים בצפון הארץ אירחו בחינם את תושבי הדרום שחיפשו הפוגה שקטה, תושבים פתחו את בתיהם לעוברי אורח חסרי מחסה בעת אזעקה, קייטנות מכל רחבי הארץ העסיקו את ילדי הדרום המופגז כדי שגם להם יהיה קצת חופש גדול, ותושבים מכל קצות המדינה בחרו לערוך את הקניות לשבת בחנויות שבדרום הארץ כדי לסייע במעט בההתמודדות הכלכלית המורכבת.
מעל כל אלו מרחפים כמה רגעים, לכאורה קטנים, אבל למעשה בתוכם מקופלת הישראליות כולה - עשרות אלפי ישראלים ליוו בדרכם האחרונה את החיילים הבודדים שנפלו במערכה. מהדורות החדשות שידרו את התמונות מבתי העלמין ובתוך תוכנו ידענו שזו הישראליות במיטבה.
הפסקת האש שנכנסה לתוקפה בשלהי חודש אוגוסט הובילה את ישראל אל החזרה המבורכת לשיגרה. עשרות אלפי חיילי המילואים שבו לבתיהם ותושבי הדרום חזרו גם הם לקיבוצים, לעיירות ולמושבים. במקביל החלו הישראלים להסיר את דגלי המדינה, לקפלם ולהחזירם למקומם הקבוע בבוידעם. ולמה בעצם? הרי איש מאיתנו לא הפך לפחות פטריוט ישראלי עם שוך הקרבות, אז מדוע לא להשאיר את הדגל שיתנופף גם בימי שיגרה? עצתי לכולנו - בואו נחזיר את הדגלים למרפסות.
בואו נחזיר אותם כדי שיהיו לנו לתזכורת שהחברה הישראלית יודעת ימים יפים של ערבות הדדית גם בעיתות רגיעה. בואו נחזיר אותם כדי שהם יהיו שם בחוץ, במרחב הציבורי של כולנו, ויעודדו אותנו לסולידריות חברתית בכל תחומי החיים. בואו נחזיר אותם כדי שנזכור שכל ילד זכאי לחינוך ברמה הגבוהה ביותר, גם אם רצה הגורל והוא נולד בפריפריה. בואו נחזיר אותם כדי שנזכור שבאחריותנו לדאוג לכך שכל ניצולי השואה יחיו בכבוד. בואו נחזיר אותם כדי שנזכור שכולם זכאים לרפואה ציבורית איכותית, גם אם הפרוטה אינה מצויה בכיסם. בואו נחזיר אותם כדי שיהיו סמל לאחריות שיש לכל אחד מאיתנו להפיכת החברה הישראלית לטובה יותר. בואו נחזיר את הדגלים כדי שנזכור תמיד שכולנו ישראלים.
הדגל שלי תלוי במרפסת מאז יום העצמאות, ושם הוא יישאר.
הכותב הוא חבר מועצת עיריית חולון מטעם סיעת "צעירים"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו