החתרנות האיראנית במזה"ת וסוגיית הגרעין

הדילמה שעימה מתמודדת ארה"ב במו"מ עם איראן, בסוגיית פיתוח הנשק הגרעיני, מזכירה את הדילמה המדינית של וושינגטון במגעיה עם בריה"מ בתקופת ההסכמים הראשונים בין שתי המעצמות, גם כן בנוגע לנשק הגרעיני. במהלך סבב השיחות שהוביל בשנת 1971 להסכם סאל"ט-1, היועץ לביטחון לאומי דאז, הנרי קיסינג'ר, רצה להבטיח שבריה"מ לא תנצל את הדטנט עם המערב להמשך מדיניותה האגרסיבית מעבר לגבולותיה. 

הוא חתר להגיע במקביל להבנות עם בריה"מ בנושא זה, והן ידועות בשם "עקרונות היסוד ביחסי ארה"ב ובריה"מ". מטרתן היתה ליצור דטנט אמיתי או להתוות את הבסיס לגיוס מדינות המערב לפעולה נגד תוקפנות סובייטית עתידית. קיסינג'ר רצה למנוע תרחישים שהתממשו בשנים שלאחר מכן. אבל, בזמן שנשיאים אמריקנים חתמו על הסכמים חדשים שהטילו מגבלות על הארסנל הגרעיני של ארה"ב, הסובייטים וכוחות מטעמם פעלו באנגולה, במוזמביק, בקרן אפריקה ובסוף העשור הצבא הרוסי פלש לאפגניסטן. 

הדטנט קרס, והסנאט האמריקני דחה את ההסכם בין ארה"ב לבריה"מ בנוגע לחימוש האסטרטגי, המוכר בשם סאל"ט-2. קיסינג'ר אמנם לא הצליח לעצור את ההתפשטות הסובייטית, אך קיבע את התפיסה שלפיה אי אפשר להשלים עם קיום שיחות על הגבלת החימוש הגרעיני, כאשר במקביל אחד הצדדים פועל בגלוי כדי לשנות את מאזן הכוחות.

 

דרך בחריין ותימן

בימים אלה ארה"ב ושותפותיה בקבוצת ה־5+1 (בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה) מעוניינות להגיע להסכם עם איראן על הגבלת תוכניתה הגרעינית. אולם, במקביל לשיחות - איראן תומכת באופן פעיל בשלוחותיה באזור (נשק, אימונים שליחת כוחות צבאיים לאזורי עימות). מאז שהתחילו המגעים לחידוש שיחות הגרעין ב־2013, אין שום סימן שהאיראנים מרסנים את מגמות החתרנות שלהם ברחבי המזרח התיכון, נהפוך הוא.

מאז שנות ה־80 פועלים בלבנון כוחות משמרות המהפכה, כדי לקדם את האינטרסים האיראניים במזה"ת. בכירים איראנים, ובראשם האייתוללה עלי חמינאי, חוזרים ומדגישים את חתירת טהרן לפתוח חזיתות חדשות נגד ישראל בגדה המערבית, בדומה לרצועת עזה, כנדבך בתוכנית "לשחרר את פלשתין". הריגת הגנרל האיראני וקצינים במשמרות המהפכה בגולן הסורי המחישה זאת. איראן אף שיגרה כוחות לעיראק כדי להגן על בגדד ועל הערים הקדושות לשיעים. בסוריה יחידות של משמרות המהפכה מסייעות לצבאו של הנשיא בשאר אסד והן מעורבות בפעולות צבאיות נגד האוכלוסייה הסונית, זאת בשיתוף פעולה עם חיזבאללה.

בחריין, שבה רוב האוכלוסייה שיעי, היא היעד המועדף לחתרנות איראנית. יועץ בכיר לחמינאי אמר ב־2009 כי בחריין היא המחוז ה־14 של איראן. ב־2013 נחשפו התארגנויות טרור שאורגנו בידי משמרות המהפכה. בינתיים, בתקופה האחרונה נתפסו משלוחי נשק איראני בדרכם ללבנון, לרצועת עזה, לבחריין ולתימן.

הביטוי הבולט ביותר להתפשטות האיראנית באזור היה השנה בתימן. בירתה, צנעא, נפלה בידי המיליציה החות'ית השיעית - בגיבוי איראני. מיליציה זו העבירה לנשיא תימן סידרה של דרישות. הבולטת בהן היא שליטה על באב אל־מנדב, מיצר ימי אסטרטגי, שדרכו עוברות מיכליות נפט, המעבירות 4-3 מיליון חביות נפט ביום מהאוקיינוס ההודי לים האדום וממנו לשוק הבינלאומי. דרישות החות'ים חושפות את החתירה האיראנית להשתלט על אחד מנתיבי הים החשובים ביותר לכלכלה הגלובלית.

המעורבות הצבאית האיראנית מעידה על הנחישות של ההנהגה בטהרן לבסס את מעמדה של איראן ככוח הגמוני במזרח התיכון. עוד ביולי 1991, בראיון לעיתון "ריסאלאת", שאל חמינאי שאלה רטורית בנוגע לתכלית האסטרטגיה של איראן: "האם אנו חותרים לשמור על השלמות של שטחי המדינה שלנו או להרחיב אותם?" התשובה היתה פשוטה וישירה: "אנו בהחלט חייבים לחתור להרחבתם".

 

נקודות חולשה

ההתפתחויות שהוצגו לעיל קשורות למו"מ על הפיתוח הגרעיני המתקיים בין איראן לקבוצת ה־5+1. בשבוע שעבר פירסם דניס רוס, ששירת בממשלו של הנשיא ברק אובאמה, מאמר מסקרן ב"פוליטיקו" (יחד עם שני מומחים נוספים), המטיל ספק בכנות כוונותיה של איראן. 

במאמר פירט רוס את הוויתורים הרבים של המערב לאיראן במהלך המו"מ: הסכמה לאפשר לאיראן להעשיר אורניום, בניגוד לשש החלטות של מועצת הביטחון של האו"ם. המערב לא דרש שאיראן תצמצם משמעותית את מספר הצנטריפוגות שבידיה; כמו כן, המערב לא דרש לפרק את מתקני הגרעין הבעייתים ביותר שלה דוגמת פורדו, אף שנושא זה עלה בשלבים הראשונים של המו"מ. איראן מצידה לא נתנה דבר מהותי בתמורה. 

נקודות החולשה של ההסכם המתגבש מעלות כמה שאלות ובעיקרן: האם הסכם עתידי יצליח לצמצם באופן משמעותי את היכולת הגרעינית של איראן? ועד כמה ההסכם יקשה על איראן לסלק את הפקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (בדומה לסילוקם בידי צפון קוריאה), וימנע ממנה מלהתקדם במהירות להרכבתה של פצצת אטום?

בספרו החדש "סדר עולמי" שולל קיסינג'ר את גישתם של אלו הסבורים בארה"ב שהמו"מ על הגרעין בין וושינגטון לטהרן ייצור שינוי יסודי ביחסים בין שתי המדינות. עוד שולל קיסינג'ר את התפיסה שלפיה שינוי זה יפצה את המערב על נטישת המדיניות הקודמת בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית.

מדיניות ההתפשטות של איראן במזה"ת מוכיחה פעם נוספת שהנחת היסוד שלפיה טהרן עוברת תמורה יסודית, שתבטיח קיום ההסכם המתגבש על ידיה, היא משגה חמור. איראן, המבקשת להשיג הגמוניה אזורית, לא תנטוש את שאיפותיה הגרעיניות. לאחר הסרת הסנקציות איראן תאיץ את פיתוח הנשק הגרעיני ותחזק עוד יותר את הדומיננטיות שלה באזור. 

המערב עתיד להגיע אפוא להסכם גרוע עם איראן, ובתנאים אלה עדיף היה שלא להגיע כלל להסכם עימה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו