במפתיע, התברר כי למתיחות ולאירועים האחרונים שהתרחשו בגבול הצפון, קיים אשם אחד - הבחירות. מאז החיסול בצפון, לא פוסקות הטענות כנגד נתניהו וכל בכירי מערכת הביטחון כי הם "מחממים" את הגזרה, למען אינטרס צר ויחיד, והוא לנצח את המערכה הקרובה בקלפי ולהישאר על הכיסא.
מרצ, חד"ש, "המחנה הציוני" ודורשי שלומם לא שקלו אפילו להניח לרגע כי יתכן שמדובר באינטרס ביטחוני מהמעלה הראשונה. הרי, אם לא היה מחוסל, אפשר ותכניותיו של מורניה הצעיר היו יוצאות אל הפועל ועולות בחיים של חיילים רבים כמו גם אזרחים. במקרה כזה כמובן, שוב היו מופנות טענות כלפי השלטון וראש הממשלה. לכך כבר הורגלנו- כל פעולה שתעשה או לא תעשה תעלה בביקורת רבה מצד התקשורת ומחנה השמאל. זה כבר לא מרגש לרוב, אולם במקרה הזה מדובר בהאשמות נלוזות במיוחד ממספר סיבות.
מחנה השמאל טוען מאז החיסול שמדובר במחבל "זוטר", ולכן לא הייתה כל דחיפות בחיסולו, וכאמור, ישראל אשמה כתמיד משום שהיא מחממת את הגזרה. ראוי להזכיר לכל המלעיזים כי מורניה אינו זוטר, אלא מחבל בעל שם (ללא קשר לאביו) ובעל רקורד רצחני. מעבר לכך, הגזרה מול לבנון לא הייתה קרה בשום שלב. מן הידועות היא, שחיזבאללה לא חדל מלהתחמש לקראת סיבוב נוסף של לחימה. אם אכן השיירה שהתמקמה בנוחות על גבול הצפון הייתה פועלת בעוד מספר ימים או מספר שבועות, ופוגעת באוכלוסייה אזרחית, האם גם אז היו דורשים אנשי השמאל למתן את התוקפנות? האם גם אז היו מאשימים את הבחירות?
כמו כן, מסתבר שמלחמות עדיין קורות גם בחורף. קשה להאמין לטענה כי אויבנו מבקשים את רעתנו רק לקראת בחירות, או רק כאשר אנו תוקפים אחד משלהם, משום שההיסטוריה מצביעה על כך שלא אחת חווינו מבצעים, מלחמות, רקטות ופיגועים גם כאשר בחירות לא נראו באופק ואפילו לא דוברו ברמיזה. את התזכורת האחרונה קיבלנו אך לפני חודשים ספורים במבצע צוק איתן, שגם הוא אפוא חשף התחמשות של שנים, רשת מנהרות והגיע בעקבות ירי טילים בלתי פוסק של שנים על גבי שנים. אז, כזכור, הממשלה עוד הייתה טרייה. עוד ראוי לציין, שנתניהו לא התבלט עד כה כמנהיג שממהר לפתוח במבצעים או חיסולים אלא אם מדובר בכורח המציאות של ממש.
גם אם נניח לרגע שמדובר במניפולציה שמטרתה ניצחון סוחף לליכוד ולעומד בראשו - האם עלינו להמתין עד אשר יקרה אסון? האם עלינו לאפשר לארכי-טרוריסטים רצחניים לשוטט על גבולנו כאוות נפשם ולהתריס? האם עלינו תמיד להיות פאסיביים ולהמתין לתקיפה מהצד הנגדי, כשאנחנו יודעים שהיא מגיעה? האם עלינו להעמיד את חיי אזרחנו בסכנה ממשית, רק בכדי להימנע מהאשמות על תוקפנות חסרת פרופורציות?
ומה עם העיתוי? מן הראוי הוא לדבר על היום בו בחרו הטוענים כנגד לצאת נגד המהלך הזה. שני חיילים נהרגו, ואנו עוסקים בהאשמות מיותרות ולדברר את ארגוני הטרור שדורשים ברעתנו, לקרוא למתינות ופעולות שקולות, במקום לתמוך בצה"ל ובמערכת הביטחון שאמונה על ביטחוננו בימים קשים אלו.
ידע כל טרוריסט שאנו יודעים מי הוא, ואם הוא מתכנן את קיצנו אל מולו הגבול בגלוי, יומו קרב. בחירות או לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
