"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הפוליטיקה היא בית ספרנו

,עודכן

השבוע, נחשף בידיעות אחרונות כי מנהלת בית ספר יסודי בדרום ת"א ערכה סקרים על מנת לברר למי מצביעים הורי תלמידי בית הספר. "מי שהצביע ככה", צוטטה המנהלת, "יוכל לשכוח מכך שאתן לו הנחה בתשלומים". על פי הכתבה המנהלת ביקשה לקחת חלק פעיל בקמפיין "לא לתת", אשר ביקש למנוע סיוע כלכלי לתושבי הפריפריה שהצביעו למפלגות הימין. כמובן, המורות שמועסקות על ידי אותה מנהלת העדיפו שלא לפצות פיהן מולה. אם היא מאיימת למנוע סיוע כלכלי מתלמידים הזקוקים לכך על בסיס דעות הוריהם, היא בוודאי תפגע הרבה יותר במי שמועסק ישירות על ידה.

אפליה כלכלית על רקע השקפת עולם היא אחד הדברים החשוכים ביותר שקיימים. זה דבר שמתרחש במשטרים אפלים, במדינות בהן הבחירה בהתנגדות פירושה הגליה, כליאה, או מוות. זה מה שניסתה לעשות מנהלת בית הספר, להגלות את תלמידיה, לכלוא את מחשבות הוריהם ולהרוג את האפשרות שיצמח דור נוסף של ימין. התגובה הצפויה, הפבלובית, תהיה לפטר אותה עם תום חקירת האמירות. אין מקום לפוליטיזציה בחינוך, כל שכן כשהנושא מגיע לסוגיות כלכליות של משפחות. גם אין מקום לפוליטיזציה בחדר המורים. הפוליטיקה צריכה להישאר מחוץ לשער בית הספר.

מנהלת בית הספר לא רק שכחה את תפקידה, היא שכחה גם את הסיבה בגללה היא נמצאת שם: כדי לשרת את התלמידים. היא לא שם כדי לתקן אותם, כפי שהיא רואה את הגדרת המונח. היא לא שם כדי לעצב את תודעתם בהתאם להשקפת עולמה. היא לא שם כדי לחנך מחדש את ההורים. היא שם כדי לשרת את התלמידים. היא שם כדי לתת להם את הזדמנות שווה בדרך למרוץ החיים. היא שם כדי שנקודת הפתיחה שלהם תהיה קרובה כמה שיותר לנקודת הפתיחה של ילדים שנולדו להורים אמידים יותר. היא שם כי ההורים של אותם תלמידים סומכים עליה שתעניק להם את מה שהם לא מצליחים. היא שם כי יש חוק חינוך חובה, היא שם כי זה הבית ספר שיש הכי קרוב לבית ויש נורמה של ללכת לבית ספר, היא שם כדי להקנות לילדים ידע.

בניגוד למה שניתן לחשוב, האחריות לחינוך ילדינו נתונה בראש ובראשונה בידי ההורים, לא בידי המדינה. חוק חינוך חובה הוא חוק חשוב וטוב, כי מסגרת חינוכית היא הכרחית לכל אזרחי ישראל, אך התכנים שמספקת המסגרת הם סיפור אחר לחלוטין. כשאנחנו שולחים את ילדינו אל בתי הספר הממלכתיים, אנו מפקירים את ילדינו בידי גחמותיו הפוליטיות של מאן דהוא אשר מונה ממניעים פוליטיים להיות שר החינוך. פעם זה גדעון סער, פעם זה שי פירון, פעם זה נפתלי בנט. מרוב שאסור להכניס פוליטיקה לבתי הספר, הפוליטיקה פעם אחר פעם קובעת את סדר היום הלימודי בבתי הספר. הפתרון לכך פשוט: החזרת האחריות אל ההורים.

אם הורי התלמידים מאמינים בסט הערכים שמרכיב את השקפת העולם של המנהלת מביה"ס בתל-אביב, שישלחו את ילדיהם אליו. להורים צריכה להיות את היכולת לשלוח את ילדיהם לבית הספר שמייצג את קשת ערכים בו הם מאמינים, ללא מגבלות של גיאוגרפיה ותקנים. האחריות לחינוך הילדים מוטלת בראש ובראשונה על הורי התלמידים, והם צריכים לקבוע אילו ערכים ילמדו ילדיהם בבתי הספר – לא המנהלת, לא המפקחת ולא כבוד השר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר