מכתב לשחקני הנבחרת
בוקר טוב לכם שחקני נבחרת ישראל. במוצאי השבת האחרונה שוב גרמתם לנו להליט ראשנו בתוך ידינו. אני לא יודע כמה פעמים ראיתם את המשחק נגד וויילס, לנו הספיקה פעם אחת כדי להבין שמה שהיה הוא שיהיה. שוב יש לנו שחקנים שהמילה מחויבות לא מצויה בלקסיקון שלהם.אם הייתם יודעים מה אנשים עשו כדי לצפות בכם, אולי הייתם מגיעים אחרת למשחק הזה. ילדים קנו כרטיסים שלושה חודשים מראש כדי להגיע לאיצטדיון החדיש בחיפה.
בחורים דתיים התעקשו לא למכור את הכרטיס שלהם וסגרו שבת באכסניה בחיפה, רק כדי לצעוד ממנה ולהגיע אחרי צאת השבת לאיצטדיון. הם חשו שמשהו חדש מתחיל. אבל הם טעו. כמוני בשנות ה־90 ובעשור הקודם.ערן זהבי טען שהייתם באופוריה. על סמך מה? הייתם כבר בשני מונדיאלים ופעמיים ברבע גמר היורו? נלחמתם כמו היוונים עד לזכייה מפתיעה באליפות אירופה?
אחרים, די שפנים, יש לומר, ניסו להפיל את התיק על אלי גוטמן. "לא הגענו מוכנים והיינו מופתעים מהמערך הוולשי", הדליפו מחדר ההלבשה. רק תסבירו גם לאנשים שאינם מומחי כדורגל, מה הקשר בין המערך וההרכב שבו שיחקנו לשער הראשון המטופש שספגנו?
יהיו שיאמרו שזהו שער שממחיש את ההבדל באתלטיות ובכוח, אני חושב שזה שער שמדבר בעיקר על כוח רצון ועל מחויבות.אם כל כדור גובה חשוב, אין סרט כזה שבשלוש התמודדויות בדרך לשער הוולשים היו לפנינו.
אני כבר לא מדבר על קילומטראז' נמוך ששרפתם שכל צופה ממוצע הבחין בכך, כאילו שערך הרכב שלכם יעלה במחירון.45 שנה אתם וקודמיכם נהנים מזה שאת הכישלון תמיד משלם המאמן. לרובכם יש כבר כרטיס טיסה ביום רביעי למוסקבה, לבריסל, לגלזגו, ללייפציג ולאמסטרדם. עם הלאטה של הבוקר תעבירו דף למשחק של קבוצתכם בסוף השבוע הקרוב ואנחנו נישאר עם כאב הלב.
מילא אנחנו, כבר בעשור החמישי לחיינו, התרגלנו לחפש נבחרת לאהוד בכל יורו או מונדיאל, אבל מה עם הדור הבא? אתם לא חושבים שזה מביש שכל ילד שני הולך עם חולצה של ברצלונה וריאל מדריד במקום נבחרת ישראל?
זו לא בושה להפסיד לוויילס, לבלגיה, ליוון ואפילו לקפריסין, אבל בשום הפסד של הנבחרת אני וחבריי לא מקבלים את ההרגשה שעשיתם באמת הכל. שירדתם מהמגרש כמו בסטיאן שוויינשטייגר בגמר המונדיאל (מדמם מהראש ומאיפה לא).
שהגרתם כל טיפת זיעה מגופכם כדי שפעם אחת נצליח. אנחנו בנערינו ובזקנינו נעלה היום לירושלים כדי לעודד ולתמוך.תנו לנו סיבה לחזור ולהאמין בכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואלי סהר
מסקר את הכדורסל הישראלי והאירופי וכותב טורי דעה. בתחום התקשורת מ-1990, בין השאר בעיתון "חדשות", "הארץ" ו"מקור ראשון". הצטרף ל"ישראל היום" ב-2007. בוגר בית הספר למאמנים במכון וינגייט. נשוי + 3. "רלף קליין ז"ל הוא המרואיין החביב עליי במהלך הקריירה כולה. איש שמסמל את תקומת עם ישראל מחורבות השואה לעצמאותו"
