הסיוע ההומניטרי קובר אותנו

רעש המשאיות המוכר והמאוס חודש השבוע במעבר כרם שלום.

במעין ריטואל שהתמכרנו אליו שוב אנחנו מזרימים ציוד וסחורות לרצועת עזה - ועוד משטח ישראל. מנשימים את השטן בתירוץ "הומניטרי".

השבוע חשף דובר צה"ל את מנהרת הענק שהתגלתה בצפון רצועת עזה. 400 מטר בלבד ממעבר ארז הוקמה אוטוסטרדת טרור תת־קרקעית, ממש מתחת לאף שלנו.

דרך מעבר ארז נכנסו במשך השנים פועלים עזתים לישראל, דרכו הועברו חולים עזתים לבתי החולים בישראל, דרכו עברו אנשי עסקים עזתים, זה היה אחד מצינורות האוויר של רצועת עזה. אנחנו היינו הומניים, והם בנו מתחת להומניות שלנו תשתית טרור רצחנית. גם דרך מעבר כרם שלום הידוע עברו טונות רבות של סיוע וסחורות הומניטריות. אותן הומניטריות עברו ישירות לבניית תשתית הטרור האימתנית שבנה חמאס ברצועה ואנחנו לא גדענו את צינור ההנשמה הזה, להפך. קציני התיאום והקישור של המתפ"ש הידוע היו מוציאים סרטונים יפים כדי להראות לעולם איך אנחנו טובים.

כדי לנצח במלחמה הזו צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים. הראשון - המשך הפצצות חזקות מהאוויר, דבר שנחלש באופן דרמטי בשבוע האחרון, מפקיר את הלוחמים שלנו בשטח. השני - מצור מותנה. מתחילת המלחמה הבטיחו לנו ראשי המדינה שאפילו טיפת דלק אחת לא תיכנס לרצועה. ואז נכנסה טיפה, לאחר מכן נכנסו ליטרים, ועכשיו יש זרימת מכליות. "לא דרך כרם שלום", אמרו לנו, "רק רפיח". והנה, השבוע נפתח גם כרם שלום.

נכון להיום חמאס מנצח: יש לו יתרון בלחימה בשטח בנוי, צפוף, מלא מטענים ומנהרות, והם מכירים את השטח הרבה יותר טוב מבחורינו המצוינים. התקיפות העוצמתיות מהאוויר שאפיינו את תחילת המלחמה פחתו באופן משמעותי, והכי חשוב: יש להם אספקה יומיומית של ציוד, דלק, סחורות. הסיוע ההומניטרי הוא צינור החמצן של חמאס ותמיד היה. בלי להסתיר, לאור יום, הם משתלטים על משאיות הסיוע, מכים ואף יורים באוכלוסייה שלהם, תוך שהם משאירים לה פירורים.

אין דלק או חשמל בעזה בלי ישראל, אין מזון או מים בעזה בלי ישראל, זה בידיים שלנו. אנחנו מכניסים את הסיוע הזה תחת לחץ בינלאומי נרחב, וכורים את בורות הקבורה של לוחמינו במו ידינו כשאנחנו מאריכים את הלחימה ונותנים לאויב זמן יקר ומורל אנושי.

רק כאשר תיפול רוח הלחימה של האויב הוא ייכנע, רק כשיהיה מחסור אמיתי - יהיה מרד מקומי נגד חמאס. רק כשתיגמר האספקה במנהרות נצליח להתקדם לעבר ניצחון.

אנחנו פותחים להם את כרם שלום כשהחטופים שלנו עדיין נרקבים בידיהם, כשהם מונעים טיפול רפואי ותרופות מצילות חיים, מונעים ביקור של הצלב האדום ומראים לנו סימני חיים רק כחלק מלוחמה פסיכולוגית. אנחנו פותחים להם את החמצן כשהלוחמים שלנו עזבו בית וילדים ונלחמים בית־בית כדי לרדוף את מחבלי המנהרות.

כדי לנצח במלחמה הזו צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים. הראשון - המשך הפצצות חזקות מהאוויר, דבר שנחלש באופן דרמטי בשבוע האחרון, מפקיר את הלוחמים שלנו בשטח. השני - מצור מותנה

רוצים סיוע הומניטרי? בבקשה. יש ליצור תחנת מעבר הומניטרית בדרום הרצועה, לשם תוכל להתנייד האוכלוסייה האזרחית הבלתי מעורבת. היא תהיה מוגנת מפני הכנופיות החמושות של חמאס ורק אליה, אל האזור המוגדר הזה, אפשר יהיה להכניס סיוע הומניטרי. הסיוע הזה יוכל להיות ללא הגבלה, ובלבד שלא ייצא לשום מקום מעבר לאזור המוגדר. את מתפ"ש, הגוף האנכרוניסטי שהוקם באוסלו, צריך לסגור.

"מתאם פעולות הממשלה בשטחים" לא צריך להיות במקום שבו התנתקו ממנו בהתנתקות הידועה ב־2005.

לא עוד סרטוני יח"צ מחויכים על מעבר סחורות הומניטרי כשהחיילים שלנו בבוץ העזתי, לא עוד אחריות על האוכלוסייה העזתית כשהחטופים שלנו בחשכה. מגוף תיאום הפך מתפ"ש לגוף שלוחץ על הממשלה ולא רק עושה דברה. הסיוע ההומניטרי קובר אותנו בעזה.