פעמיים בעבר יצאה ישראל למלחמה, לאחר שהוטל עליה סגר ימי. פעם ראשונה ערב מלחמת סיני, אז סגר גמאל עבד אל־נאצר, נשיא מצרים, את מצרי טיראן. אבל ב־1956 ההתעצמות הצבאית המצרית הדאיגה את ישראל יותר מאשר המצור הכלכלי עליה. ב־1967 זה היה סיפור אחר לגמרי. ב־22 במאי, אחרי שבועות של התגרות בישראל, ביצע נאצר את השגיאה הגדולה ביותר שלו והודיע פומבית: "מפרץ עקבה מהווה מים טריטוריאליים מצריים שלנו. בשום פנים ואופן לא נרשה לדגל ישראל לעבור דרך מפרץ עקבה. היהודים איימו במלחמה. יפה. אז אנחנו אומרים להם: אהלן וסהלן. אנחנו מוכנים למלחמה". ישראל הכריזה שסגירת מצרי טיראן היא קזוס־בלי, ואכן ב־5 ביוני פרצה מלחמת ששת הימים. מצרים של נאצר הובסה בה.
קפיצה קדימה בזמן: ב־9 בדצמבר 2023 הודיעו החות'ים על סגירת מְצָרֵי באב אל־מנדב (שער הקינה) למעבר ספינות לכיוון ישראל, אלא אם כן מטרתן להעביר סיוע הומניטרי לעזה. כמו כן, הם הגדירו מהי מטרה לגיטימית מבחינתם: כל ספינה שנעה לכיוון ישראל. ואכן, מאז הוטל הסגר הימי, החות'ים לא חוששים לתקוף אוניות משא ומכליות, והנזקים מצטברים. רק בסופ"ש האחרון הודיעו ארבע חברות ספנות - מארסק הדנית, האפאג לויד הגרמנית, CMA CGM הצרפתית ו־MSC השוויצרית על הפסקת השיט בים האדום בשל האיום החות'י.
האם ההכרזה הזו היא בעיה של ישראל בלבד? לא, גם מצרים סובלת. ב־2023 הכניסה תעלת סואץ למצרים 8.5 מיליארד דולר, זינוק של כ־124% בהשוואה לשנה הקודמת. אבל בעקבות הסגר החות'י כל אונייה שלא יכולה להגיע לישראל, בהכרח לא יכולה לעבור גם דרך תעלת סואץ, והתעלה היא עמוד תווך בכלכלה המצרית.
מעבר לזירה המקומית, מדובר באירוע בעל קנה מידה עולמי. נציין רק שכ־7.8 מיליון חביות ליום של נפט גולמי ומוצרי דלק עברו במצר במחצית הראשונה של השנה. נוסף על כך, 12% מסך הנפט הנסחר בים, וכן 8% מהמסחר בגז טבעי נוזלי (LNG), עברו במחצית הראשונה של 2023 דרך באב אל־מנדב, צינור הנפט SUMED ותעלת סואץ. במילים אחרות, סגירה של המצרים תוביל בהכרח למשבר אנרגיה. לכן ההשלכות הכלכליות של המצור עלולות להיות עצומות, וכולן מסתכמות בעלייה כוללת במחירים. זאת, הן מכיוון שחברות הספנות יידרשו לשלם פרמיות ביטוח גדולות יותר אם הן ירצו לעבור בבאב אל־מנדב, והן משום שאם יחליטו לא לעבור שם, הספינות והמכליות שלהן יצטרכו להקיף את כף התקווה הטובה (דרום אפריקה) כדי להגיע לים התיכון או לאירופה (כשבועיים נוספים של מסע בים).
בתקופה שבה העולם מנסה להתאושש כלכלית אחרי מגיפת הקורונה, ומתמודד עם משבר אנרגיה בעקבות מלחמת רוסיה־אוקראינה, סגירת המְצָרִים היא צעד שלא ניתן להשלים איתו.
ב־2023 הכניסה תעלת סואץ למצרים 8.5 מיליארד דולר, זינוק של כ־124% בהשוואה לשנה הקודמת. אבל בעקבות הסגר החות'י כל אונייה שלא יכולה להגיע לישראל, בהכרח לא יכולה לעבור גם דרך תעלת סואץ, והתעלה היא עמוד תווך בכלכלה המצרית
אולם מהן אפשרויות הפעולה? החלופה הראשונה היא לגבש כוח ימי רב־לאומי, שיפקח על השיט בים האדום. האמריקנים התחילו במלאכה, אבל צפויים לחלוף שבועות רבים עד שניתן יהיה להוציא לפועל את המהלך. מה גם שאיראן מייד איימה והודיעה כי אם האמריקנים "יעשו מהלך מטופש ולא רציונלי שכזה, הם יעמדו מול בעיות בלתי רגילות". אגב, גם במאי 1967 ארה"ב חתרה לאותה מטרה, אך נכשלה כישלון חרוץ.
החלופה הבאה היא הפעלת כוח צבאי. אמת, מדובר בחלופה ה"מלוכלכת". זו שתגרור את האמריקנים למלחמה האזורית שממנה הם מנסים לברוח. אבל בהנחה שהחות'ים לא מתכוונים להיעלם, ובעצם קיומם כזרוע איראנית הם מאיימים על בעלות בריתה של ארה"ב במזה"ת (סעודיה, מצרים וישראל, לדוגמה), ואף יותר מכך, תוקפים מטרות אמריקניות - הגיע הזמן להיכנס לבוץ ולעשות סדר באזור שדורש בעל בית חזק. משום שעל פי המימרה הידועה, "בעיות צריך להרוג כשהן קטנות", אחרת הן גדלות לממדים שלא יודעים איך להתמודד איתם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו