הרופאים נאבקים למען טובת החולים

ביום שלישי בערב נקראתי לפגישת חירום שאליה זומנו ראשי ההסתדרות הרפואית וצמרת האוצר ומערכת הבריאות. בפגישה התבקשנו - לראשונה! - להציג את עמדתנו בסוגיות הבריאות שמתיימר החוק להסדיר. קשה להאמין: החל משלב גיבוש הרעיונות לחקיקה, דרך ניסוח החוק שהוביל את הרופאים להכריז על סכסוך עבודה, ולאורך כל תקופת הצינון בין הכרזת הסכסוך ועד לשביתה השבוע - לא טרח איש לשאול לדעת הרופאים. והדעה הזאת ברורה וחותכת: פרק הבריאות בחוק ההסדרים חייב להתבטל. 

בניגוד לספין התקשורתי של האוצר ומי שנשבים ברהביו, הביטול אינו נדרש בשל פגיעה בשכר או בתנאי העבודה שמהם נהנים הרופאים מכוח הסכמים חתומים. גם לא משום שמצב מערכת הבריאות כיום אינו דורש תיקון. להפך, ישראל עומדת בשפל של יותר מ־20 שנה בכל הנוגע למספר המיטות בבתיה"ח ביחס לאוכלוסייה (2.3 מיטות אשפוז ל־1,000 תושבים, לעומת 3.6 בממוצע 

ה־OECD). אנחנו עומדים בתחתית דירוג המדינות שעימן גאים קברניטינו להימנות: ההוצאה הציבורית לבריאות עומדת על 7.6% מהתמ"ג אצלנו, לעומת 9.4% בממוצע ה־OECD. במילים אחרות: חולים ימשיכו להמתין במיון. מחלקות פנימיות שאליהן הם יועברו ימשיכו להשכיבם במסדרונות ולשחרר מוקדם מדי מטופלים קודמים כדי לפנות מיטה. והמשוחררים יאושפזו שוב - ובמצב חמור יותר. זמן המתנה לקולונוסקופיה ולניתוח סרטן המעי הגס בחולים מדממים יתארך מחצי שנה כיום - לשנה בעקבות החוק.

חוק ההסדרים מחריף את המצב הזה. לאחר שנים שבהן היו הביטוחים המשלימים (שב"ן) שסתום ויסות של עומס הפונים לרפואה הציבורית - מקפיץ האוצר את התשלום בגין שירותים כאלה ב־70%. חולים שבחרו עד כה בביטוחים המשלימים כדי לקצר תור לטיפול, יחזרו ויתדפקו על דלתות הרפואה הציבורית. אלא שהאוצר נמנע מהסדרת האפשרות לקלוט חולים נוספים אלה בבתי החולים: הוא מסרב להפעיל תשתיות שיאפשרו ביצוע ניתוחים גם לאחר שעות הפעילות הרגילות. אילו התקיימה תשתית כזו, היתה הרפואה הפרטית נבלמת. מי שיסבלו הן דווקא השכבות החלשות. העשירים יוכלו לקנות את השירות הפרטי היקר, העניים יעמדו בתור. ועוד לא הזכרנו את המס הנוסף שמטיל האוצר ישירות על קופת הביטוחים המשלימים כדי להשתמש בכסף למימון הרחבת סל הבריאות. קופת הביטוחים המשלימים הופכת ל"קופה קטנה" של מערכת הבריאות הממלכתית.

כרופא, אין עבורי דבר קשה יותר משביתה. חיי המקצועיים הרי נסבים סביב טיפול וריפוי, ועדיין אני רואה לעצמי חובה לשבות. מטרתנו להעלות על סדר היום את הצורך בהשקעה במערכת הציבורית כדי שאוכל לספק לחולים את הטיפול שנשבעתי לתת. מבחינתי, זו השביתה המוסרית ביותר שקיים אי פעם ארגון עובדים בישראל.

הכותב הוא סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית, מנהל חטיבת נשים ויולדות בבית החולים קפלן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו