הפסיקה תכביד הנטל על האימהות

פסק הדין המהפכני שנתן בג"ץ בהרכב מורחב של שבעה שופטים קובע לראשונה אמות מידה בתשלום מזונות במשמורת משותפת. על פי הפסיקה, הורים לילדים בני 15-6 יהיו חייבים במזונות משותפים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. לכאורה, הפסיקה החדשנית שואפת לשוויון בין המינים, אולם בפועל היא מתאימה לעולם אידיאלי ומכיוון שאין אנו חיים במציאות כזו - על הפסיקה להיות אישית ולא כללית. 

אדגיש כי כבר לפני שנים נתנו בתי המשפט לענייני משפחה את דעתם בעניין, אך ידם היתה "זהירה על ההדק". במקום להפוך את הדבר ל"הלכה" המחייבת את כל הערכאות, הם בחנו כל נושא וכל משפחה לגופם ובאופן סובייקטיבי, וזאת מתוך הנחה כי אין משפחה הדומה באופן זהה לאחרת. 

נראה שפסק הדין אשר ניתן היום בבית המשפט העליון יכול היה להביא לבהירות בכל הקשור לסוגיות בין הצדדים בנושא מזונות קטינים, אך לא מן הנמנע כי פסק דין זה יביא בסופו של יום להצפת בתי המשפט לענייני משפחה בהליכים הנעשים שלא בתום לב, מצד גברים המבקשים להפחית את המזונות בעילה של בקשה למשמורת משותפת אך ורק למטרת הפעלת לחץ על ההורה המשמורן. נוסף על כך, על בתי המשפט לבחון גם את ההכנסה הפנויה של הצדדים, שכן אם, לדוגמה, לנוכח הגירושין והצורך לבסס את הכנסתה יוצאת בת הזוג ללימודים מקצועיים או אקדמיים, פוחתת בהכרח ההכנסה הפנויה, כך גם לעניין הלוואות, כיסוי חובות וכיו"ב.

חשוב להביא בחשבון את קיומה, הלכה למעשה, של המשמורת המשותפת בין הצדדים ולא ככלי לצורך הפחתת מזונות. שכן גבר אשר אינו מקיים את זמני השהות, לפי החלוקה במשמורת המשותפת, מאלץ את האישה לפתוח נגדו בהלכים משפטיים, אשר לעיתים מהווים נטל כלכלי כבד על האם, ולא מן הנמנע שתאלץ לוותר על עימות שעה שנכפים עליה מזונות מופחתים.

נתון חשוב לא פחות הוא פער ההכנסות המגדרי בין נשים לגברים. שעה שבית המשפט העליון קובע שוויון במזונות בין הצדדים החולקים משמורת משותפת, הסקטור העסקי ממשיך להפלות נשים בכל הקשור להשתכרותן במקביל לגברים באותו התפקיד. לכן, היה זה ראוי לתת את הדעת גם על פערי ההכנסה בין שני המינים.

ברמה האישית, אינני מסכים עם הפסיקה וחושב כי יש צורך לדון בכל מקרה לגופו. המילים "משמורת משותפת" אינן מכסות על העובדה כי האימהות נושאות בנטל הרבה יותר מהאב, גם כשמדובר במשמורת משותפת. מנגד, יש לבחון מצב שבו כבר מתקיימת משמורת משותפת ושני ההורים משתכרים שכר זהה, חולקים ביניהם את זמני השהות עם הילדים באופן שווה ומנגד חולקים את אותן ההוצאות באשר לכלכלת הקטינים - אזי יש בהחלט מקום לקבל את פסק הדין כמות שהוא.

הכותב עוסק בדיני משפחה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו