"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אל תלכו עם הראש בגשר

,עודכן

לפני שבוע הוקפצתי, בתור מהנדס של יחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף, לטפל בתאונת הגשר והמשאית בכביש 4. בשעה שניסינו לחלץ את הנהג מהמשאית המעוכה, אמרתי לעצמי: לפחות דברים כאלה קורים לעיתים רחוקות מאוד. כך האמנתי. ושלשום - נהג שהוביל טרקטור כבד פגע איתו בעוצמה בגשר בכביש 1, פצע שלושה אנשים, גרם לעצירת התנועה בציר ראשי לשעות ארוכות ועוד נזק של מיליוני שקלים. אתמול אירע מקרה נוסף בגשר לה גארדיה בת"א.

אני רואה זאת כזלזול בכללים ובחוקים שאין לנו בכלל הזכות לחשוב אם לציית להם או לא. זו תופעה של התעלמות מאנשים אחרים לידנו אשר יכולים להיפגע ממה שאנחנו עושים. וזה נובע מקלות ראש, מהתנשאות ומזלזול. בעוד כחודש, ביום כיפור, נבקש סליחה ומחילה על "חטא שחטאנו לפניך בקלות ראש, ועל חטא שחטאנו לפניך בקשיות עורף". לא במקרה שני החטאים מוזכרים זה לצד זה. כי אחד מוביל לאחר. אבל מי חושב על זה אחרי תפילת הנעילה, כשאנחנו חוזרים למציאות ולשגרה?

בעשור הקודם אירעו לא מעט תאונות רכבת. ברובן היה מדובר בטעות אנוש. תשתית הרכבות היתה אז בשיא הפיתוח, ולציבור נדרש זמן להסתגל לטכנולוגיה החדשה בתחבורה - ולסיכונים שבה. לזכותה של רכבת ישראל אפשר להגיד שבעקבות שרשרת התאונות הופקו הרבה לקחים, והיום המצב שונה. כשאנחנו מבינים את הבעיה ואת האיום, אנחנו יכולים להתמודד איתם. אבל בכבישים המצב עדיין רחוק מלהתקבל על הדעת. בניגוד לרכבת, זו מערכת תחבורה פתוחה בהרבה, עם הרבה יותר סיכונים והרבה פחות שליטה. וכאן האתגר הגדול. של כולנו.

האם כל הנהגים של המשאיות הכבדות והמפעילים של צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) הם בעלי הכשרה מספקת בשביל לנוע בכבישים שבהם נוסע רוב הציבור? האם הם מודעים לסכנה שהם מהווים לזולת ברגע שמשהו משתבש? והאם יש מערכת להפקת לקחים שתמנע את המצב שבו בתוך שבוע אחד אותה טעות אנוש חוזרת על עצמה בדיוק מחריד? איך נהיה בטוחים שנהג אחר לא יגרום לתאונה שלישית עם גשר?

ועוד שאלה, מערכתית־חוקתית. הפיתוח המואץ של המשק מצריך הובלת מטענים חריגים, ומעלה אל הכביש כלי רכב מיוחדים רבים. האם התשתית החוקתית ונוהלי העבודה הותאמו לעומס התחבורתי ולהשפעתו על כולנו? האם החקיקה כוללת ענישה מרתיעה במקרה של גרימת נזק ברשלנות? האם מערכת האכיפה, כולל משטרת תנועה, יודעת לזהות מפגעים הנעים על כביש, ולעצור אותם לפני התאונה?

ולבסוף - שאלה ערכית ותרבותית. הרי בסופו של דבר זה כולנו. גם נהג ברכב פרטי, שחותך מוביל כבד, יכול לגרום לתאונה. גם רוכב אופנוע שחותך מונית יכול לגרום לתאונת שרשרת שבסופה אוטובוס עם ילדים. העבריינות בכביש מאפיינת את כולנו. החברה הישראלית - האזרחים והממשלה גם יחד - חייבים להשקיע מאמצים ולחנך את כולנו לכבד את הזולת. בבית הספר. בצבא. במקומות העבודה. בכל דרך שבה נוכל להגיע למצב שבו הכביש מפסיק להיות ג'ונגל. זה אצלנו בראש. והגיע זמן שנתחיל להשתמש בו בשכל.

הכותב הוא אדריכל ומהנדס חילוץ במילואים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר