כך יוותרו החרדים על מלחמות השבת

מלחמת רשויות חדשה פרצה בישראל: הרשות המקומית נגד הרשות המחוקקת. חוק המרכולים הכריז עליה, אבל השקט שאחרי הסערה עדיין לא כאן. עיריית אשדוד יישרה קו עם החוק וקנסה חנויות שפעלו בשבת, אבל מרבית הרשויות המקומיות נמצאות בצד השני של המתרס. עיריות רמת גן, חולון, ראשון לציון, הרצליה, גבעתיים וערים נוספות מתנגדות לחוק המרכולים. ההתנגדות לא תשנה את החוק, אבל תבטיח שלעולם לא ייאכף. אם מי שממונה על אכיפת החוק מתנגד לו, אין לצפות שייצא מגדרו להבטיח את מימושו.

חוק המרכולים נולד עקב התמיכה שהעניק בג"ץ לחוק עזר של עיריית תל אביב, שהתיר פתיחת מרכולים בשבת, למרות התנגדות שר הפנים אריה דרעי. האחרון ביקש להחזיר את השליטה לידי הרגולטור הממשלתי ונלחם לחקיקת חוק המרכולים, הקובע שכל חוק עירוני שיתייחס לשעות העבודה והמנוחה יידרש לאישור שר הפנים.

החוק לא חל למפרע, ולכן קודם לאישורו החלו רשויות מקומיות ברחבי הארץ בהליכים לחקיקת חוקי עזר שיבטיחו את המשכיות המצב בעירן. השם שהוענק למהלכים הללו, "חקיקה עוקפת כנסת", מהדהד את הביטוי הוותיק "חקיקה עוקפת בג"ץ". הרשות השופטת גולשת לתחומה של הרשות המחוקקת; זו מבקשת להשליט סדר ברשות המקומית, שמצידה מנסה להחזיר לעצמה את סמכויותיה.

העיריות הובסו אבל כעת הגיע שלב הנקמה. הרשות המקומית מחזיקה בכוח בסוגיה שבוערת למאות אלפי חרדים: מצוקת הדיור. הערים החרדיות סובלות מפיצוץ אוכלוסין, וראשי עיר חילוניים אינם ששים לאשר בעריהם הקמת שכונות מגורים ייעודיות לחרדים. כוחם של החרדים בממשלה גדול מאוד, אבל בשטח הם נתקלים בחומה בצורה. המצב לא טוב, וחוק המרכולים החמיר אותו.

התעוררותה של הרשות המקומית מאיימת על מקור כוחן המרכזי של המפלגות החרדיות: היותן לשון מאזניים בין הימין והשמאל. סוגיות פנים־חברתיות בישראל הן משניות לסוגיות ביטחוניות, וכך ממשלה אחרי ממשלה הסכימה לוויתורים בנושאי דת ומדינה, בתמורה לתמיכה חרדית בשאר. התנגדות הרשויות המקומיות מלמדת שחלקים גדולים בציבור פחות מרוצים מההסדר הזה.

הפתרון עשוי להימצא בתוך הבעיה עצמה. האידיאולוגיה החרדית לא מקדשת רק את התוצאה הסופית, אלא מעניקה חשיבות להליכים. הממסד החרדי נלחם לחקיקת חוק המרכולים אף על פי שידע שלא ימומש, מתוך תפיסה שאסור להסכים לפרצה בחומות הדת גם אם אין דרך לסתום אותה. החרדים לא יוצאים להפגנה, הם יוצאים למחאה; הפגנה נועדה להשיג שינוי, מחאה היא מטרה בפני עצמה. העיתונאי קובי אריאלי הגדיר זאת בעבר היטב: בשונה מהביטוי המקובל שלפיו הכלבים יכולים לנבוח והעיקר שהשיירה עוברת, החרדים גורסים שהשיירה יכולה לעבור, ובלבד שהכלבים ינבחו.

סוגיות הדת והמדינה נתונות בידיה של הרשות המבצעת והמחוקקת, ולכן הרעש סביבן גדול. כל נושא שיעבור לאחריות הרשות המקומית יהפוך לנפיץ פחות: פרצה מקומית בחומות הדת איננה מחייבת מחאה. המפלגות החרדיות לא תסכמנה לתהליך כזה במפורש - שהרי חייבים למחות - אבל תשמחנה להפחית קצת עקרונות וסמלים מכובד המשקל המונח על גבן. אם יש מי שמעוניין להרגיע את הרוחות, זה הכיוון.