לא גיבור ולא גרביים. לפני כשנה הכריז גברי בנאי, החיוור מבין הגששים, "לא אופיע בשטחים הכבושים". בשבועות האחרונים חזרה הכרזה זו לרוץ ברשת, אבל מה מתברר? בשנה האחרונה אף התנחלות לא הזמינה הופעה שלו, כדי שיוכל לסרב. אבל זה רק הולך ומשתפר - כניסה לעמוד "תרבותא" של היישוב אורנית, המוגדר התנחלות ביהודה ושומרון (נמצא על גבול הקו הירוק), יגלה לכם שליוני 2019 דווקא נסגרה הופעה של בנאי ובניו. אם הוא "גיבור התנגדות" של "שטחים כבושים" להגדרתו, איך יסביר זאת? איך ימרק את מצפונו? ובכן, יש לי פתרון - עם נוזל הכלים שהוא מפרסם, נוזל שנמכר אגב גם מעבר לקו הירוק. איזו בושה.
התנהגותו של בנאי שלחה אותי לאחד מכרכי ר' דרויאנוב, לסיפור הבא (ערוך מעט): קרתני ביקר אצל אחיו בכרך. ביקש הלה להנותו והציע לו להצטרף אליו לתיאטרון. הקרתני שמח, אך אחיו ביקש ממנו: "תחליף פוזמקאותיך (גרביים) תחילה, משום שריחן נודף". בערב, כיוון שנכנסו לתיאטרון וישבו, מייד החלו שכניהם סותמים חוטמיהם. נתמלא האח חֵמה ולחש לאחיו הקרתני: "לא אמרתי לך שתחליף פוזמקאותיך?! הרי הריח מעיד שלא". השיב הקרתני, נעלב: "יודע הייתי שלא תאמין לי, לפיכך הבאתי איתי גם את הפוזמקאות ההן. הרי הן בכיסי".
מחמאות. השר אביגדור ליברמן אמר שנפתלי בנט הוא "ימין משיחי וקנאי". ובכן, המצביעים של הימין רגילים לכך שמטיחים בהם האשמות במשיחיות ובקנאות. בהקשר הזה נראה שיש לליברמן בעיה קלה: הוא לא כל כך מכיר את מצביעי הימין, ואינו מודע לכך שעבורם האשמות כמו "ימין משיחי וקנאי" הפכו להיות תעודת הכשר. מנקודת מבטם של מצביעי ימין, ליברמן נתן את ההמלצה הכי טובה על בנט.
מצד שני, יש כאן משהו לא הוגן: ליברמן דוחף מצביעים רק אל הבית היהודי. מה עם הליכוד? לא מגיע לו? כדי להקל על ליברמן להבין את עומק טעותו, הנה סיפור על ר׳ אייזל חריף (הרב יהושע יצחק שפירא, חי לפני כ־150 שנה): מחבר בא אצל רבי אייזל לבקש הסכמה לספרו (סוג של המלצה). עיין רבי אייזל בספר ואמר למחבר: "עצתי, שתמהר ותברח מביתי, פן תמצא אותך אשתי הרבנית ותשחט אותך, חלילה". לטש המחבר עיניים תמהות ושאל: "מה פירוש הדברים?" ענה לו רבי אייזל: "לפני ימים מועטים אירע מעשה בביתי - תרנגול עלה על דף (אריזת) האטריות והוסיף נופך משלו (עשה עליו את צרכיו). רגזה אשתי ומייד שחטה את התרנגול. והרי דברים קל־וחומר: מה תרנגול, שלא הוסיף נופך משלו אלא לדף אחד של אטריות, כך נעשה לו, אתה, שהוספת נפכים משלך לכמה וכמה דפים של הש"ס, לא כל־שכן".
תפילה שלא נענתה. עם סיום עונת החגים הנוכחית שעברה על רבים מאיתנו בבתי הכנסת, זה הרגע לדון בשאלה, האם תמיד רצוי שתפילותינו ייענו. בתחילת השבוע ראינו כולנו דוגמה לכך שלא תמיד זה רצוי. ובכן, אסביר: רוב מוחלט של עובדי אונר"א בעזה הם אנשי חמאס. ניתן להגדירם די בהגינות כחבורת אנטישמים. מתוך אחד מבתי הספר של אונר"א שוגרו בעבר רקטות לעבר ישראל. הם לא הבינו מה לא בסדר בזה. בתחילת השבוע התעורר חשש שיבוצע לינץ' במנהלים של אונר"א בעזה. הם זעקו לעזרה לגורם היחיד שידעו שיגן עליהם - ישראל. אז אצלנו דאגו שהם יחולצו במהירות ובשלום לשטחי מדינת ישראל.
היהדות מייחסת חשיבות יתרה לתפילותיהם של ילדים, אבל נראה לי שבמקרה הזה, ראשי אונר"א בעזה צריכים להגיד תודה שהתפילות של התלמידים במוסדות החינוך שלהם, להשמדתה של ישראל, לא כל כך נענו.
אחרי החגים. חברים, לכל מי שהבטיח לבת או בן הזוג "אחרי החגים" - זה עכשיו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו