נציגי חמאס והרשות הפלשתינית נפגשו במצרים בפעם המי יודע כמה, אך דומה היה שסופסוף באמתחתם מסרי פיוס. רשת אל־מיאדין, המקורבת לחיזבאללה, דיווחה כי במפגש האחרון בקהיר, בניצוח המודיעין המצרי, נפל דבר: הפיוס המיוחל קרב. נוסח ההודעה כלל מסר לקוני, שלפיו הסכים ארגון חמאס להיענות לבקשותיו של יו"ר הרשות, אבו מאזן, לאפשר לממשלה הפלשתינית לפעול בעזה במסגרת ההבנות שהושגו ב־2017. זאת בתנאי שעיצומי הרש"פ על עזה יוסרו, ומשכורות הפקידים ישולמו.
במסגרת הסיכומים הללו תבע חמאס כי תוקם לאלתר ממשלת אחדות לאומית, המורכבת מכלל הפלגים והארגונים הפלשתיניים, בתוך 45 יום. ממשלה זו תיישם את סעיפי ההסכמים הקודמים, ובתוך זמן קצוב ייערכו בחירות - שבהן חמאס בטוח כי ינצח.
בכיר ברש"פ העריך כי חמאס נקלע למצב בלתי אפשרי, ולכן נטה לקבל על עצמו תנאים לפיוס. אלא שבציוץ שפרסם חבֵר המשרד המדיני של חמאס, מוסא אבו מרזוק, שעות ספורות לאחר "פעמי הפיוס", העמיד אולטימטום: הממשלה הזמנית הפלשתינית בראשותו של ראמי חמדאללה (רש"פ) לא תשמש גוף שיוביל למימוש ההסכם, "משום שהיא חלק יסודי מהבעיה, ואף יותר מכך - היא שיצרה את הבעיה". כזכור, בניסיון הפיוס האחרון ניסה חמאס להתנקש בחייו של חמדאללה בעזה ולפתור את הבעיה.
השמחה, אפוא, היתה מוקדמת מדי. הרש"פ מעוניינת לדחות עד כמה שאפשר את הבחירות, אך תובעת להשתלט מייד על השלטון ועל הנשק בעזה. ההתנגשות היתה חזיתית. חרף מאמצי ראש המודיעין המצרי, הגנרל עבאס כאמל, הסתיים המפגש כדבר המשל: "תנועה מרובה וברכה לבטלה".
יחיא סינוור // צילום: AP
אלא שחמאס, השקוע עמוק בביבי עזה והריסותיה, הפנים כי נכשל במהות חזונו האסטרטגי לשחרור פלשתין - הטילים והמנהרות - שבו השקיע את מרבית התל"ג של האמירות האסלאמית. התרסקות חזון האימפריה האסלאמית ומובלעותיה, שבמסגרתה שימש חמאס חלק מהפאזל, היכתה בחמאס ביתר שאת. להבדיל מאחיותיו הטרוריסטיות, דוגמת אל־קאעידה ודאעש, אחראי חמאס לרווחת תושבי הרצועה וכישלונו ניכר בכל ביוב, מחלה וזיהום במים, היעדר חשמל, דלק ותרופות, אבטלה ורעב. בייאושם מטילים בכירי חמאס את יהבם על האו"ם ועל התורמות מאירופה, על הסיוע הטורקי, הקטארי, האיראני ועל מי לא. הפיצוץ הקרב מבית מתקתק באוזנם כשעונו של מטען חבלה. המבוי הסתום, גם מצד מדינות ערב "המנרמלות יחסיהן עם ישראל", הביא את חמאס לכדי קבצנות. אפילו האתנן לשרידותו (כסף ודלק מקטאר) הועבר דרך האויב הציוני.
הפיוס הפלשתיני משול לחיבוק סכינאים קטלני. הרצועה והגדה, שתי ישויות עוינות זו לזו, אינן מאוחדות בדבר זולת החלום לחסלנו. אולם חרף העמדות המנוגדות, נראה היה לרגע כי העיתוי לפיוס דווקא התאים ליחיא סינוואר. היתה לו פוזת מנצח המאפשרת מחוות למצרים ולרש"פ. ומה ראוי להצלת כבודו של משחרר פלשתין מהאקדח שבו נופף בעצרת הניצחון?
הפיוס וממשלה מאוחדת עם הרש"פ היו מאפשרים לחמאס המובס להסביר, בינתיים, את הימנעותו מעימות עם ישראל. על מוטיב זה כתב חתן פרס ישראל, פרופ' שלמה גיורא שוהם, את ספרו "גאולה דרך הביבים". אלא שסינוואר נשאר עמוק בג'ורה, והנתיב לגאולת חמאס מסתמן כדרך ללא מוצא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
