"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מאגר הגז: סוציאליזם יצירתי

,עודכן

בכנס בחירות בקרית טבעון נדרש יאיר לפיד לשאלת הגז. לפני שנספר מה אמר, נחזור לאחור. המאגר הגדול הראשון (תמר) התגלה ב־2009. מיד נזעקו המתנגדים - חלקם תמך בהתלהבות בנשיא הסוציאליסטי הוגו צ'אבס, שהפך את ונצואלה בזמן קצר ממדינה עשירה לענייה - והקימו את מטה המאבק לעצירת הגז. המטרה: למנוע מהעשירים להתעשר יותר.

נקבעה השיטה: לחפש בכל פעם נושא מחלוקת חדש, למצוא מפגינים קולניים, לגייס את התקשורת ובאמצעותה את דעת הקהל ובתי המשפט, לדרוש הקמת ועדה לבדיקת הנושא ובינתיים לעצור הכל. מדי פעם תהיינה בחירות, הכל יוקפא ואפשר להשאיר את הגז בים.

התחילו בוועדת ששינסקי בנושא המיסוי. כיצד ייתכן, טענו, שהחברות תשלמנה מס כמו כולם? בנושאים חשובים המדינה מעניקה הטבות מס מפליגות (אינטל למשל). בנושאים לא חשובים כמו גז, לא רק שאין הטבות, משלמים יותר מכולם. ואכן, מיסי החברות הוכפלו. בעקבות פרסום ההמלצות הודיעה שותפות תמר על הפסקת פיתוח המאגר. ניצחון פירוס ראשון למטה המאבק.

אנחנו ב־2011. מחפשים תרוץ חדש: הייצוא. אסור לייצא הרבה; שיסתפקו בשוק המקומי. הוחלט לעצור ולהקים את ועדת צמח, שהמליצה להכפיל את הכמות שאסור לייצא.

הגענו ל־2013. חייבים נושא חדש: התמלוגים נמוכים מדי. שר האוצר לפיד עוצר הכל ומקים את ועדת ששיסנקי 2. ישיבות ממושכות, המלצות, התנגדויות; עסקים כרגיל. הגענו ל־2015. ממשלה חדשה, שר אוצר חדש (כחלון) ומטה המאבק מוצא תרוץ חדש: הריכוזיות. אין מספיק חברות בענף, ולכן זה סוג של מונופול. זה לא הפריע למתנגדים במקרה של מונופול חברת החשמל, למשל, אבל הגז, כידוע, לא חשוב. לעצור הכל ולהקים ועדה. נקבע שעל החברות למכור חלק מהפרויקט ולצמצם פעילותן.

נושא חדש: הרישיונות. נטען שהם ניתנו שלא כדין ויש לבטלם ולפרסם מכרזים חדשים. הוקמה ועדה ונקבע "מתווה הגז". ושוב התנגדויות, עתירות לבג"ץ, תקשורת אוהדת, ובלי שנרגיש הגענו ל־2019.

עשר שנים! עשר שנים של אוויר מזוהם ותמלוגים מזעריים לעומת מה שיכולנו לקבל. גם אם יש משהו בחלק מהטענות, בחלוף עשור ברור שכולנו הפסדנו. הגז הפך מאוצר לאומי לנושא שכל פוליטיקאי חובט בו כדי לצבור נקודות. עכשיו נמצא נושא חדש: האסדה שהוקמה במרחק 10 ק"מ מהחוף בעלויות אדירות, נדרשת לזוז מערבה. זה מזהם, הם מסבירים, למרבה האירוניה.

נחזור ללפיד בכנס הבחירות. ביחס למיקום האסדה הבטיח, שאם ייבחר יעצור הכל ויקים... נכון, ועדה. אחרי גבאי, דרעי, יחימוביץ' ואחרים מצטרף גם לפיד למטה המאבק בגז. האמת, זה מתחיל לייאש. האם כדאי לנהוג לפי המלצתו של ח"כ דב חנין: להלאים את הגז? אמנם בוונצואלה זה לא הצליח, אבל אולי לנו יהיה קצת יותר מזל.

Read this article in English

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר