בצל המלחמה וקידום עסקת חילופי האסירים והשבויים בין ישראל לחמאס, פורסמה הצעה מקוממת במיוחד שלפיה ישראל מוכנה לשחרר כ־20 ערביות צעירות מישראל, שעצורות בחשד להזדהות עם ארגון הטרור חמאס.
הרעיון הזה יוצר בקרב ערביי ישראל את הרושם שהמטרה היא לתייג את הציבור הערבי בישראל כמי שתומך בחמאס, יותר מאשר לקדם את העסקה.
לאורך כל ההיסטוריה, ממשלות ישראל לדורותיהן התנגדו לכך שכל ארגון או גוף פלשתיני ינהל משא ומתן בשם האסירים הביטחוניים, מכיוון שהם אזרחי המדינה ועל מנת לא ליצור תקדים.
טוב עשו משפחותיהן של הצעירות החשודות, שנענו לקריאת ההנהגה הערבית לסרב להצעה והודיעו על כך לגורמים בישראל.
העצורות - או "האסירות", כפי שכונו - הן צעירות אזרחיות ישראל. שמורה להן חזקת החפות בהיותן חשודות ולא מורשעות. לא נגזר עליהן כל עונש, חלקן נאשמו בסעיפים שספק אם יורשעו בהם, וכולנו יודעים כיצד רוב סעיפי האישום נגד נאשמים במדינה משתנים מייד עם תחילת הדיונים במשפט, אפילו בעבירות תעבורה.
לפני האישום, המעצרים שלהן נראים כמעצרי ראווה יותר מאשר מעצרים על מסוכנות, ועל כך מעידות התמונות שמשטרת ישראל הפיצה: הן נראות אזוקות בידיהן וברגליהן כשדגל ישראל ברקע. כך לא מפיצים תמונות של חשודים או של נאשמים.
הסירוב לקבל את הצעת השחרור לא קשור ברצון לשחרר את כל החטופים והחטופות המוחזקים בידי חמאס, ללא קשר להשתייכות מגדרית או לקבוצת גיל. החטופים צריכים להשתחרר, וכמה שיותר מהר, ואם ישראל רוצה לשלם מחיר בתמורה - שתשחרר אסירות ואסירים פלשתינים, ולא אזרחים ישראלים, ובוודאי לא נאשמות שזכות החפות עומדת להן.
צריך לנתק קשר בין חמאס לבין ערביי ישראל, וזהו אינטרס קודם כל של המדינה. מעבר לאמת עצמה - שלא מדובר באסירות פושעות, ובטח לא כאלה עם דם על הידיים - הרי יצירת זהות בין ערביי ישראל לבין מחבלי חמאס עלולה להכניס רעיונות לתודעתם של ערביי ישראל.
לפני האישום, המעצרים שלהן נראים כמעצרי ראווה יותר מאשר מעצרים על מסוכנות, ועל כך מעידות התמונות שמשטרת ישראל הפיצה: הן נראות אזוקות בידיהן וברגליהן כשדגל ישראל ברקע. כך לא מפיצים תמונות של חשודים או של נאשמים
האסירות הערביות־ישראליות יושבות בכלא כי הזדהו עם חמאס, וכשמדינת ישראל רוצה לשחרר אותן בתור "נציגות של חמאס" - היא גורמת לכך שעם שחרורן, הציבור הערבי־ישראלי יצהל כמו שצוהלים בחמאס עם השחרור.
היא עלולה לגרום לכך שדווקא ציבור שהוכיח נאמנות למדינה ושמשלם מסים יתחיל לחוש הזדהות גדולה יותר עם ארגון טרור, ואולי אף לחשוב שמי שיעלה בדעתו אי־פעם לבצע פיגוע - ישתחרר בתוך זמן לא רב בזכות עסקאות כאלה.
מוטב להתרכז במספר הנרצחים והחטופים הערבים־ישראלים המעיד על שותפות הגורל, בהתגייסות המגזר לסייע בתחומים רבים מרפואה ועד לאספקת שירותים שונים, ובסולידריות הרבה שהפגין.
לא חסרה נציגות בעסקאות השבויים, חסר חיבוק מנהיגים וכמה מילים חמות ל־2 מיליון אזרחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו