"עאישה חטופה כמו כולם": הבדואים שוב נשארו מאחור

"כולנו באותה הסירה": משפט שחוזר על עצמו לא מעט מאז ה-7 באוקטובר ביחס ליהודים והבדואים מהדרום. אותה סירה "נפגעה" אנושות, רבים מצאו את מותם, רבים אחרים "נסחפו" בנהר המורעל לתוך רצועת עזה.

אבל עכשיו כשמשקמים אותה, נוצרת תחושה ששוב מתעלמים מהבדואים כאילו אנחנו בימי שגרה רגילים. כל חטוף חשוב, כולם. מהצמד הג'ינג'י של ממשפחת ביבס היקרה עד עודד ליפשיץ, בעלה של יוכבד ששוחררה ממקימי ניר עוז. עם זאת, בכל רשימה שמופיעים עוד ועוד מבוגרים ולא מופיעה עאישה אל-זיאדנה בת ה-17 הסיפורים על גורל משותף ואחדות מקבלים טעם מר.

עאישה נחטפה יחד עם אביה יוסף חמיס אל-זיאדנה (53) שעבד ברפת של קיבוץ חולית יחד עם שני אחיה חמזה (22) ובילאל (21). הילדים עבדו אולי בעבודה הכי ציונית שיש, יחד עם האבא. רחוק שנות אור מסטריאוטיפ והנרתיב של "הדרום הפרוע" או "הפורעים הבדואים". כמו כן, נחטף סאמר פואד אל-טלאלקה (22) מחורה שעבד בניר עם וקאיד פרחאן אלקאדי (53) המתגורר סמוך לרהט ועבד כשומר בקיבוץ מגן.

עלי אלזיאדנה, אחיו של יוסף והדוד של עאישה מספר בשיחה עם "ישראל היום" על הבשורה המרה אותה קיבל – עאישה לא ברשימת המשתחררים, "התקשרו אלינו חמש פעמים, בכל יום להגיד שהיא לא ברישמה מתחילת ההודנה. התקשרו בשלוש לפנות בוקר, 'מצטערים היא לא ברשימה'".

עלי מספר על התמיכה והחיבוק שהוא קיבל מכל מי שרק יכול, הגיעו, התקשרו ובעיקר חיבקו, אך עדיין הכאב לא מרפה, וכבר כמעט חודשיים שקרובי משפחתו בשבי. ונוצרת אצלו התחושה שמרגע השחרורים - עליהם מדלגים, "עד עכשיו שוחררו 60 אנשים, מגיע לנו אחת, שהיא מתחת לגיל 18 ועומדת בקרטריונים – למה לא מגיע לנו, אומרים לנו הרשימות אצל חמאס. אבל כשהמדינה רוצה להתעקש הם יודעים טוב מאוד לעמוד על הרגליים. אז אני מבקש – תתעקשו ובאמת תוציאו את עאישה. יש לי את הרשימה של היום, אין בה ילד אחד. ילד אחד, אין. למה להוציא מישהי בת 36 ולא להוציא את הילדונת, סמכנו על המדינה שלנו שאנחנו באותה סירה. בכאב אנחנו ביחד אבל בשמחה הקטנה שיש, אנחנו לא שם".

כדי לנסות להבין האם חל שינוי כלשהו ביחס כלפי בדואים בנגב שוחחנו עם טלאל סלימן אלקרנאוי, פעיל חברתי ופוליטי ברהט, בשיחה עם "ישראל היום" אלקרנאוי מבקש לשנות את התפישה שהייתה עד כה, "עאישה חטופה כמו כולם, רק התינוקות חשובים יותר אבל אנחנו לא מבדילים בין התושבים. שיוציאו את התינוקות והילדים. אנחנו לא רוצים להבדיל כי אנחנו תושבים כמו כולם. אנחנו חלק מהחברה וכל שבוי שחוזר אנחנו שמחים עבורו ועבור משפחתו. אנחנו לא עושים הפגנות כדי שעאישה תשתחרר".

עם זאת, ההתעלמות עדיין מורגשת, "לצערי יש תחושה שגם בתקשורת מזניחים את האוכלוסייה הבדואית, היא מתעלמת והיא צריכה לתת תשומת לב. למיעוט שנפגע. צריך להתחיל לחשב מסלול מחדש, צריכים להבין שאנחנו באמת באותה סירה ולא, אנחנו לא צריכים להוכיח כל פעם מחדש שאנחנו חלק מהמדינה".

האם ישנה השנאה ייחודית של חמאס כלפי האוכלוסייה הבדואית? האם הם רואים בהם בוגדים?

"אזרחי המדינה הערבים גדלו פה על מוסדות המדינה והם נאמנים למדינה ולא חותרים תחתיה כמו שציירו אותם במשך שנים. הערבים הנמצאים בעזה הם חלק בלתי נפרד מאיתנו, האזרחים. אבל אנחנו כאן נמצאים בצד הצודק, ראינו בעיניים שלנו את מה שקרה ב-7 באוקטובר. החמאס בא לפגוע בכולם, גם בערבים ומי שפוגע בחפים מפשע – אנחנו נגדו. שהם (חמאס) שיראה אותנו איך שהם רוצים אנחנו רואים אותו כדאעש. לא נשמעים לפקודותיו ולא נירק לצלחת שממנה אנחנו אוכלים.

חמאס שונא את כולם, כל מי שחיי פה באדמה, כל מי שנושם את האוויר מעבר לגבול, אם זה כלבים, חתולים, יהודים, ערבים מהצפון, ירושלים ומהדרום. כשהם ירו טילים הם ידעו שהוא יכול לפגוע בכולם - 10 מטר מהבית שלי נפל טיל ב-7 באוקטובר".