"חמאס ציפו שערביי ישראל יתקוממו. זה לא קרה. אנחנו בתוך זה יחד": רנין בולוס מאמינה בשותפות כפתרון לסכסוך

זה קרה כמה ימים לפני 7 באוקטובר. נפגשתי עם אשת התקשורת רנין בולוס לראיון שהיה אמור להתפרסם כמה ימים לאחר מכן. חודש לאחר מכן נפגשנו שוב לראיון חדש. הקודם נגנז, מפני שהפך לא רלוונטי במציאות החדשה.

בולוס, בת 39, מגדירה עצמה ערבייה, נוצרייה, ישראלית וחילונית, עם שורשים פלשתיניים. אביה נולד בכפר יאסיף שבצפון ועבד בקונסוליה האמריקנית. אמה, ריתה בולוס שנולדה בלוד, היא יו"ר אגודת היישוב השיתופי הערבי־יהודי "ואחת אל־סלאם", "נווה שלום", שבו מתגוררים אזרחים ממגוון דתות ולאומים: יהודים, נוצרים, מוסלמים - וגם בולוס עצמה. יש לה שלושה אחים: הבכור, סולימאן, הוא אונקולוג המתגורר באנגליה עם אשתו וילדיהם; נטלי, אחותה האמצעית, היא מעצבת פנים המתגוררת בארה"ב עם בעלה וילדיהם; והאחות הקטנה, מונא, היא מנהלת שיווק שגרה עם בעלה בצפון.

בולוס פרצה לחיינו בשנת 2008, בעונה הראשונה של "האח הגדול", אז תוארה כ"נסיכה ערבייה" מפונקת, יפה, רגישה ואקזוטית - והצליחה לשבור כמעט כל סטריאוטיפ מקובל על בחורות ערביות. אחרי השתתפותה בעונת הבכורה של תוכנית הריאליטי המצליחה היא הפכה לשחקנית, ושימשה, בין השאר, מגישת מהדורת החדשות בערוץ בשפה הערבית של רשת i24NEWS, שמשודר במדינות רבות בעולם.

סרטונים שמעוררים באזז

בימים אלה בולוס היא חלק מהמיזם "רלוונט", כחלק מצוות של אנשי תקשורת המבקשים להביא קול חדש לזירה התקשורתית. במסגרת זו היא הספיקה לפרסם כבר כמה סרטונים. "לקחתי על עצמי, במיוחד בתקופה הזו, לשמור על המרקם הערבי־יהודי בישראל, ורוב הסרטונים שלי קשורים לזה", היא אומרת.

הסרטון הראשון של בולוס כבר עורר באזז ברשתות, עם הטענה שהרופאים הערבים אינם רק חלק ממערכת הבריאות, אלא המערכת עצמה. בולוס תקפה את מי שמשמיצים את עובדי מערכת הבריאות הערבים ומוציאים שם רע לכולם בגלל קומץ קיצונים. בכל מקרה, המעבר שעשתה מדמות של עוד בחורה יפה לפובליציסטית דעתנית ונחושה היה חד ומהיר.

כיום היא מנהלת חשבון טוויטר פעיל ונשכני עם יותר מ־14 אלף עוקבים, ושם היא משמיעה את דעותיה, המאתגרות פעמים רבות גם את חבריה מהצד השמאלי של המפה.

רנין, כולם רוצים לשמוע מה יש לערביי ישראל לומר. נסרין קדרי העניקה ראיון ציוני נלהב שתומך ללא היסוס במדינת ישראל, ואמרה שאין לה שום היסוס לגבי זהותה. הזמרת ואלרי חמאתי העניקה ראיון עם ציטוטים שבהם תמכה במדינת ישראל. איפה את עומדת בימים טרופים אלה?

"קודם כל - אני אוהבת את שתיהן, ולא מבינה מה ההפתעה ומהו החידוש בדבריהן. כל מי שחושב שיכול להיות שאזרח ערבי־ישראלי שהוא חלק מהמדינה הזאת יבוא ויגיד משהו אחר, או שיגיד שהוא לא מזועזע ממה שקרה - זה מה שיהיה מפתיע ומוזר. אנחנו נגעלנו והזדעזענו וגינינו את הטבח הברברי הזה.

"בעיניי, מעשי הטרור החמורים הללו מחברים ומקשרים אותי, אותך ואת כולנו יותר מתמיד. הערבים הם חלק מהאירוע. יש חטופים ערבים, נרצחים ערבים, יש חיילים ערבים שנהרגו, או שנלחמים עכשיו. מחבלי חמאס לא פגעו רק באזרחי המדינה היהודים, אלא בכולנו - ערבים ויהודים.

"לדעתי, הערבים הישראלים מזדהים עם המדינה כעת יותר מתמיד. חמאס ציפו וקיוו שערביי ישראל יתקוממו מבפנים. הם קראו להם - זה לא קרה. אנחנו מרגישים שאנחנו בזה יחד. האזרחים הערבים יצאו נגד חמאס וגינו אותם. הטבח הנורא קירב יותר בין אזרחי המדינה הערבים והיהודים".

על חמאס: "גם אנשים שהציגו בעבר את חמאס כתנועת התנגדות מדברים עליהם היום כטרוריסטים, כחיות. מי עושה דברים כאלה? זה הרחיק מהם אפילו את העזתים. אלה קולות שקיימים, אבל משתיקים אותם"

אחד החששות העיקריים עם פרוץ המלחמה היה התפוצצות של ערביי ישראל, בתהליך של הסלמה מבפנים, מעין "שומר החומות 2".

"אני לא חששתי. כולם קיבלו אגרוף בבטן. ערבים ויהודים כאחד הזדעזעו מהטבח. אימהות ערביות שואלות את עצמן איך אפשר להתעלל ככה בנשים ובתינוקות. זה באמת מעל לכל המחלוקות הפוליטיות. זאת שאלה פשוטה של אם אתה בן אנוש - או מפלצת. אני בכלל לא חששתי מהערבים. חששתי רק מהבן־גבירים למיניהם ומנערי הגבעות, שהאינטרס שלהם הוא להבעיר בכוח את השטח מבפנים. וזה היה הפחד שלי: שהם בסוף יצליחו באיזושהי התגרות".

בשומר החומות היתה התפרצות אלימה של אזרחי ישראל הערבים נגד שכניהם היהודים, בעקבות המבצע בעזה. במה זה שונה כעת?

"בשומר החומות היתה התפרצות אלימה בין אזרחי מדינת ישראל. גם הצד הערבי פחד. חילצנו את סבתא שלי מלוד, כי הגיעו אוטובוסים מאחת ההתנחלויות. הם הגיעו עם נשקים, הלכו וסימנו בתים של ערבים".

סימנו גם בתים של יהודים, תלשו מזוזות וירו בנשק חי. וגם רצחו ועשו לינצ'ים ביהודים בלוד, בעכו וברמלה.

"כן, גם יהודים עברו אז דברים קשים. שני הצדדים חוו טראומה קשה. גם יהודים וגם ערבים חוו לינצ'ים. אבל ב־7 באוקטובר קרה טבח. זה כבר לא קונפליקט של 'אני בעד פלשתין' או 'אני בעד ישראל'. גם מי שתומך במאבק הפלשתיני מוצא את עצמו נגד חמאס כעת".

ובכל זאת, המשטרה עצרה עשרות אזרחים ערביי ישראל בחשד לתמיכה בחמאס.

"חובה להתייחס לכך באותה החומרה, באותו הטיפול ובאותה הצורה שמתייחסים גם לקולות מהימין הקיצוני שמשמיעים דברים קשים נגד החטופים. היו מקרים של האשמת הקורבן, ושל 'מגיע להם', בגלל תפיסת העולם השמאלנית שיוחסה לחלק מהקורבנות. היו שקיללו הורים של חטופים כי העזו להפגין נגד הממשלה. איחלו להורים מרוסקים דברים קשים. הם לא מטופלים באותה היד הקשה כמו הקיצונים של המגזר הערבי. והתשובה היא כמו תמיד - גזענות. קיצוניות ורוע יש בשני הצדדים. זה לא קשור ליהודים ולערבים, אלא לשאלה אם אתה בן אדם. רוע יש בכל מקום, וצריך לטפל פה ביד קשה באופן שווה".

את יכולה להבין את החשש מטיפול אצל רופאים ערבים, לאחר שכמה מהם הביעו תמיכה בחמאס?

"זו לא תופעה, אלו מקרים בודדים שמטופלים ביד קשה. יותר מ־40 אחוז מהרופאים בישראל שייכים לחברה הערבית. כמו שאמרתי, הם לא חלק מהמערכת - הם המערכת עצמה. רובם הם מלאכים שמטפלים כבר יותר מחודש בכל הפצועים. המשפחה שלי טוחנת משמרות בבתי החולים ומטפלת במסירות בכולם. בני הדודים שלי בבית החולים עכשיו, כולם רופאים. אנחנו ממש עונים על הקלישאה של 'כל הערבים רופאים ורוקחים'. כולם סביב האירוע הזה, קורעים את עצמם בבית החולים, חוזרים שבורים עם סיפורים ומשתפים אותנו בכאב".

על ההפתעה: "לא הופתעתי מחמאס ומהברבריות שלהם. הופתעתי מזה שכל השנים פמפמו לנו בממשלת הימין שרק הם יביאו לנו ביטחון, שנהיה בטוחים ומוגנים. ההתפכחות שלי היתה מזה שאנחנו לא מדינה עם ביטחון"

לשנות את חוק הלאום

במהלך המלחמה עלו קולות רבים לשנות את חוק הלאום - בעיקר מקרב העדה הדרוזית, שהתקוממה על כך שלמרות תרומתה האדירה למדינה, חוק הלאום עומד בעינו. בולוס לא מתביישת בזהות הפלשתינית שלה ובשורשים שלה - ומצפה שחוק הלאום ישתנה.

"סבא שלי התגורר בארץ לפני 48'", היא מסבירה. "חוק הלאום שם אותי בעמדה נחותה. למה זה מגיע לי? הבית שלי וההיסטוריה שלי פה. סבא שלי פלשתיני - ולא משנה אם אוהבים לשמוע את זה או לא. אחרי הטבח הנורא גיליתי שיש לנו עם מהמם. ערבים ויהודים, אזרחי ישראל, הוכיחו לי שיש על מה להילחם. אני לא אוותר על החלום של מדינה שוויונית".

אם כבר שוויון בין יהודים לערבים, מה עם שוויון בנטל? למה שלא תובילי שיח על גיוס של ערבים לצבא? החרדים עשו צעד בכיוון. מה איתכם?

"קודם כל, מעבר לזה שיש ערבים שמשרתים בשיעורים כאלה ואחרים, הצבא לא רוצה את רובם. ושנית - אין ספק שגיוס כזה ייצור קונפליקט עבור המתגייס הערבי, מפני שיש ערבים רבים שיש להם קרובי משפחה בשטחים, ואפילו בעזה. את רוצה שחייל יפגוש את בן הדוד שלו במחסום? עד שלא נגיע לשלום עם הצד הפלשתיני יהיה קשה מאוד לערבים בישראל להתגייס, גם אם הם מרגישים הכי ישראלים בעולם. הערבים הישראלים הם פלשתינים. עד שיהיה פתרון מדיני אני בעד שירות אזרחי".

על ערביי ישראל: "הערבים הם חלק מהאירוע. יש חטופים ערבים, נרצחים ערבים וחיילים ערבים שנהרגו, או שנלחמים עכשיו. מחבלי חמאס פגעו בכולנו - ערבים ויהודים. הערבים הישראלים מזדהים עם המדינה כעת יותר מתמיד"

בולוס לא רק מגנה את הטבח הנורא, היא גם מתקשה לשמוע גמגומים או תירוצים שמנסים לקשור בין העבר להווה. "אם מישהו מהמגזר הערבי יעז לשבת מולי ולהשמיע קול שהוא לא גינוי מוחלט וחד־משמעי של הטבח, בלי אבל ובלי חבל - אני מסוגלת לומר לו 'עוף ממני, אתה מגעיל אותי'. זה לא נתון לפרשנות".

היא מבקשת גם להפריד בין המפלצות של חמאס־דאעש לבין תושבי עזה. "חמאס הוא האשם הבלעדי במה שקורה לעזתים כרגע. בגלל חמאס יש יותר מ־10,000 הרוגים. בגלל חמאס הם נעקרים מהבתים שלהם, בגלל חמאס הם משלמים מחיר. הם גם נפגעים של ארגון הטרור הזה. אל תשכחי גם שרוב הקורבנות של דאעש במסע הרציחות הברברי שלהם בסוריה ובעיראק היו מוסלמים. כל מי שנמצא תחת שלטון הטרור סובל ומשלם מחירים כבדים".

לא עניין של "מנטליות"

את ההפרדה בין האוכלוסייה הערבית לבין מנהיגיה עושה בולוס גם בהקשר של הנושא שבער מאוד בציבוריות הישראלית והערבית לפני המלחמה.

אני רוצה לשאול אותך על מספר השיא של הרציחות במגזר הערבי. עד כמה הוא מושפע ממנטליות ומדפוסי התנהגות?

"כשרוצים לברוח מאחריות, וכשלא מעוניינים או לא רוצים למצוא פתרונות, שולפים את מילת הקסם 'מנטליות'. מחקרים רבים שנעשו מראים כי רובה המוחץ של האוכלוסייה הערבית הוא נורמטיבי לחלוטין. מי שמחוללות את מסעות הרצח הן משפחות פשע, שמשתוללות ומנצלות את חולשת הממשלה. וזו לא רק אני שאומרת זאת. הדברים נסמכים על סטטיסטיקות, מחקרים ובדיקות שנעשו".

סיפרה לי תושבת טייבה שרצח יכול להתבצע אצלם גם בשל הערה פעוטה על חניה. אבל גם בני ברק היא ענייה וצפופה - ולא קרה בה שום רצח כזה.

"יש גם מקרים כאלה, אך הם לא מצביעים על הכלל ועל הרוב. גם במגזר היהודי היה רצח בגלל חניה, והאלימות עולה. את יודעת מה ההבדל? שכשמדובר במגזר היהודי, המשטרה יודעת לטפל ומשקיעה מאמצים בלכידת האשמים. ולא רק במלחמה מול אזרחים שסרחו, אלא גם מול ארגוני פשיעה יהודיים. כשמשפחות פשע השתוללו בנתניה ובבת ים, המשטרה נכנסה בהן ומיגרה כמעט לחלוטין את התופעה מהשורש".

את תוקפת בעיקר את הציבור היהודי, אין לך כעס וטענות גם כלפי הבית פנימה? אני לא שומעת ממך ביקורת כלפי פנים.

"זה פשוט לא נכון. אני כותבת וזועקת בטוויטר, וכולם יכולים לקרוא את זה. ערבים יודעים לקרוא עברית, בניגוד לרוב החברה הישראלית, שלא קורא או מבין ערבית. ודאי שיש לי טענות, ובכל הזדמנות שיש לי אני אומרת את מה שצריך להיאמר. כולנו נגד אלימות, נגד מוות ורוע.

"את שואלת אותי שוב ושוב איפה אני. ואני שואלת אותך איפה את? היכן אנשי התקשורת היהודים? את יכולה לחשוף את מה שאני מפחדת לחשוף. לך לא יעשו כלום, ואני עלולה להיות בסכנה. אם יש משהו שאני לא מרשה לעצמי לכתוב בכל הנושא המדמם הזה של הרציחות במגזר הערבי, זה חשיפת השמות, הפנים, המשפחות, הכתובות. המדינה שלך תגן עלייך ותיתן לך מענה, אך אני אשאר חשופה בצריח ואסכן את חיי אם אכתוב או אחשוף יותר מדי. אני מפחדת על חיי. למשפחות הפשע שמשתוללות וקוצרות אנשים ברחובות אין עכבות".

למה באמת לא ראינו אזרחים ערבים מפגינים ברחובות בעקבות גל הרציחות?

"אני עצמי ביקשתי מאזרחים ערבים שלא יסכנו את החיים שלהם ולא ייצאו להפגין. אם הם ייפגעו ויירצחו בעקבות הזעקה שלהם - לאף אחד לא יהיה אכפת".

יש משמעות במגזר הערבי לקול של אישה אקטיביסטית, בעולם שבו השחקנים הראשיים ומחוללי הפשע הם גברים?

"מי כמוך יודעת כמה אסור להכליל. כשם שיש נשים חרדיות רבות מאוד שלא עונות על הקלישאות ועל הסטריאוטיפים של נשים כנועות שמפחדות לפתוח את הפה - כך גם בחברה הערבית. אני גדלתי בסביבה נשית חזקה מאוד, עם אמא מעוררת השראה. גדלתי בסביבה שבה הקול שלי חשוב ומוערך".

איך החוויה שלך היום, כפובליציסטית ערבייה שמשמיעה דעות מורכבות וקשות לעיכול לאוזן ישראלית?

"אני מותקפת מאוד בתקופה האחרונה, בעיקר מצד יהודים קיצונים שמקללים אותי, קוראים לי 'מחבלת' ו'זונת חמאס'. מאחלים לנו 'נכבה שנייה' כדי למחוק אותנו. איחלו לי ולמשפחה שלי למות, אמרו שאני ומשפחתי גיס חמישי. אבל אנחנו חלק אינטגרלי מהאירוע. ישבתי בבית מפוחדת ובכיתי כמה ימים, עד שהתאפסתי על עצמי והמשכתי במשימה שלי. אני מאמינה ברוב הטוב והשפוי, שרוצה ומבין שאנחנו חייבים לחיות יחד.

"אני תמיד מקווה שבזמנים כאלה שחורים, אנשים פתאום יראו את הטוב. לפעמים צריך שיהיה ממש שחור כדי לראות את הטוב. אני יותר מתמיד בטוחה ויודעת שהפתרון היחיד שלנו הוא שותפות. כל עוד אין שותפות ערבית־יהודית בישראל או בכל האזור - לא יהיה לנו שקט. לכן שותפות היא מילת המפתח. אני גאה באזרחים שלנו, ולא אתן למיעוט מאף צד לקחת את הטוב שאנחנו רואים בחברה הישראלית".

על משפחתה: "יותר מ־40 אחוז מהרופאים בישראל שייכים לחברה הערבית. הם לא חלק מהמערכת - הם המערכת. המשפחה שלי טוחנת משמרות בבתי החולים ומטפלת במסירות בכולם. כל בני הדודים שלי רופאים בבתי חולים"

ומה קורה ביישוב שלך, נווה שלום, שבו מתגוררים בשותפות יהודים וערבים? כיצד המצב משפיע עליכם?

"היישוב לא מנותק מהמציאות. כמו כולם, גם הוא במצב קשה. אין שנאה, אבל יש הרבה רגישות וכעס. לא זה על זה, אלא על המצב. אנחנו לא מנותקים מהמציאות. יש שם גם ילדים שהם חיילים.

"נווה שלום הוא מקום קשה, כי אנחנו עושים משימה קשה. אנחנו חיים את המציאות, כי אנחנו יודעים שאין פתרון אחר. בחרנו באופציה הכי קשה. יש כעת פעם בשבוע מפגשים של כל הקהילה. הערבים והיהודים מדברים על רגשות ועל המצב ומה הם מרגישים, ומתחילים ויכוחים פוליטיים. זה מתאפשר כשיש לך את הבסיס שכולם נגד הטבח הנורא. הבסיס הוא אנושיות. יש פוליטיקה, יש ענייני מדיניות וסכסוכים, אבל שום דבר בעולם לא יכול להצדיק את מעגל הדמים הזה".

החלום של מדינה פלשתינית נראה עתה קרוב מתמיד. זו לא סיבה לאופטימיות עבורכם?

"ממש לא. להפך - זה הרחיק אותם. אנשים שבעבר הציגו את חמאס כתנועת התנגדות מדברים עליהם היום כטרוריסטים, חיות. מי עושה דברים כאלה? זה הרחיק אפילו את העזתים מחמאס. יש כמה סרטונים שיצאו בטעות מעזה, שבהם נראים אנשים שמקללים את חמאס על שהביאו אותם למצב הזה, בעוד הם מתרווחים במקומות אחרים. משתיקים אותם, אבל אלה קולות שקיימים".

מה המלחמה שינתה אצלך?

"בהתחלה זה גרם לי לרצות לברוח מפה. אמרתי: די, זה גדול מדי. ואז עברתי מרצון לברוח לרצון לחבק את הארץ הזאת. חשוב לי מאוד היום שאחרי. והנה, אני אומרת לך - אם היום שאחרי ייראה אותו הדבר, ביום הזה אני אגיד לך: רנין בולוס סיימה את העבודה שלה בתקשורת. לא נתקדם לשום מקום. סלאמאת. אבל אני עדיין נאחזת בתקווה.

"ביום שאחרי, אני רוצה ממשלה שתשאף לפתרון מדיני. ממשלה שעם כל הכאב, תבין שאנחנו חייבים להניח עכשיו את כל הקריאות של ליישב את עזה, או לשאוף לארץ ישראל השלמה שכוללת את לבנון. תגידו, אתם מטורללים? לאן אתם רוצים לקחת אותנו? אנחנו לא נשרוד במזרח התיכון אם לא נתנהל חכם.

"גם לפלשתינים אני אומרת: אין ארץ ישראל השלמה. אין דבר כזה 'פרום דה ריבר טו דה סי' (מהנהר ועד הים). אין ולא יהיה! לא משנה לי מה אתם רוצים, זה לא מעניין אותי. יש מצב קיים, אי אפשר להכחיד עם. לא מדובר בדינוזאורים. אני לא חושבת שאי־פעם שני הצדדים באמת עשו את ההקרבות האמיתיות כדי להגיע לשלום. אף פעם לא היתה כנות בשני הצדדים".

על העתיד: "יותר מתמיד אני בטוחה ויודעת שהפתרון היחיד שלנו הוא שותפות. כל עוד אין שותפות ערבית־יהודית בישראל או בכל האזור - לא יהיה לנו שקט. לכן שותפות היא בעיניי מילת המפתח"

רבים בשמאל הישראלי מדברים על התפכחות. זה קיים גם אצל הערבים?

"ממה יש להם להתפכח? הם היו בהפגנות נגד הממשלה הזאת, והם צדקו. הם גרו קרוב לגבול וחטפו קסאמים וסיכונים גדולים מאוד, והופקרו. הם ידעו עד כמה הם מופקרים. אנחנו, שיצאנו להפגין נגד הממשלה הזאת, צדקנו. אנחנו הלכנו להפגין מהפחד מצורת הניהול של הממשלה את המדינה.

"לא הופתעתי מחמאס ומהברבריות שלהם, הופתעתי מזה שאין לנו ביטחון. הופתעתי מזה שכל השנים פמפמו לנו בממשלת הימין שרק הם יביאו לנו ביטחון, שנהיה בטוחים ומוגנים. ההתפכחות שלי היתה מזה שאנחנו לא מדינה עם ביטחון".

"מנסה להציל את המרקם"

כאמור, בולוס הצטרפה למיזם התקשורת החדש "רלוונט", של ליאור שליין, שינסה לאתגר את ערוץ 14 משמאל. היא מצלמת תכנים שעוסקים בהסברה ובמרקם החיים בין היהודים לערבים - תכנים שעולים בכל הרשתות ושגורמים לעניין רב ולשיח עקב האקטואליות של הדברים, והצורה המרעננת שבה היא מגישה אותם.

האם את עוסקת בהסברה גם בערבית?

"אני לא מדברת בערבית לציבור הערבי. אני מדברת לכולם. הערבים במדינה יודעים עברית. כמשפיענית, אני מאוד מנסה להציל את המרקם הערבי־יהודי, שמאוד חשוב לי שלא ייפגע. אני חושבת על היום שאחרי, מנסה להתעלם מכל הקיצונים ועושה הכל כדי להרגיע את הרוחות. יש כל מיני אושיות רשת חסרות אחריות, שפתאום אומרות: 'לא נעים לי כשיש ערבים בסביבה'. מה זה הדבר הזה? אני ערבייה. מה לא נעים לך? מה זה הדיבור הזה? הכללה זה דבר מסוכן".

מאז 7 באוקטובר הרגשת שינוי ביחס אלייך מאנשים קרובים שפתאום מתרחקים?

"האמת היא שהכל רגיל. כי מה אני קשורה?" היא צוחקת. "ממש להפך. אני מקבלת הרבה הודעות מתעניינות מחברים ומקולגות, שבודקים שאני בסדר. אני צוחקת עליהם ואומרת: 'תקשיבו, אני בכלל נוצרייה'".

סיפרת לי לפני המלחמה שאת יוצאת לדייטים גם עם גברים יהודים, אך נתקלת בקושי כשמגיע הזמן להביא אותך להורים. שיתפת אותי בקשר רציני שהיה לך עם מישהו שהבטיח לך שמוצאך לא מפריע לו, אך ביקש ממך להתגייר כשהתקדמתם לקשר רציני - מה שפוצץ את העסק. האם את חושבת שלמלחמה תהיה השפעה על הדייטים שלך? האם גברים יהודים ימשיכו לצאת איתך?

"למי יש חשק בכלל לדייטים עכשיו?" עונה בולוס, "אבל כן, אני מאמינה שיהיה קשה יותר ממה שכבר היה לי בגזרת הדייטים. אני מאמינה שפחות גברים יהודים ירצו לצאת איתי. אבל לכי תדעי. מבטיחה לעדכן".

חשבת להתגייר פעם עבורם?

"לא. מה פתאום? אני חילונית לחלוטין. אין לזה משמעות בעיניי".

לאן את שייכת? עם מי את מזדהה? איך את מציגה את עצמך?

"אני אזרחית ערבייה־ישראלית, ואני שייכת לאנושיות. יש אנשים מהימין שמרוב שהם מדהימים, אני תמיד אומרת שאם כל הימין היה כמוהם - הייתי מצביעה עבורם. הבעיה שלנו היא לא ימין ושמאל, והיא גם לא ערבים ויהודים. הבעיה שלנו היא הקיצונים מכל הצדדים".

Meravs1992@gmail.com