אל מול שפעת המאורות הגדולים בשמאל, בהגיגיהם על האנושיות שלדעתם נעדרת במחנה הלאומי, רצינו, כמאמר "הגשש החיוור", "לקבל כמה תשובות ולהעמיד אי אלו שאלות על דיוקן".
בטרם ישלח את הימין למחנות לחינוך מחדש, ראוי להזכיר שהשמאל שואב את רעיונותיו ואת ערכי המוסר שלו מהקומוניזם, שבעניינו אמר ווינסטון צ'רצ'יל כי "המשטר הנאצי אינו נבדל מן הצדדים הרעים ביותר של הקומוניזם".
המורשת הזו היא גם הסיבה לכך שזעקות השמאל שסגד לסטלין, לשמור על שלטון החוק ולחזק את הדמוקרטיה, נשמעות חלולות ותלושות. מהקומוניזם הגיע גם חוסר הקבלה של כללי המשחק הדמוקרטי, המתבטא בשימוש ברשות השופטת ככלי ניגוח לרצון העם; עובדה המלמדת עד כמה ארוכה הדרך שעל השמאל לעבור עד שיטמיע בתוכו את הדמוקרטיה.
הגדרתו של צ'רצ'יל התאמתה פעמים רבות לאורך המאה הקודמת. בשמם של רעיונות נשגבים גוועו ברעב מיליוני בני אדם בבריה"מ, בסין ובמדינות נוספות. על גורלם המר של אזרחי צפון קוריאה הקומוניסטית ואזרחי ונצואלה הסוציאליסטית אין צורך להרחיב.
בישראל הגשים השמאל את הרעיון הנשגב של השלום בהסכמי אוסלו וב"התנתקות". דא עקא שתהליכים אלו גרמו לשפיכות דמים בלתי נגמרת ולסבל אינסופי ליהודים, אבל במיוחד לערבים.
כתזכורת לשינוי שחל בחיי הערבים מאז אוסלו, כדאי לעיין בספרו של משה (בוגי) יעלון "דרך ארוכה קצרה": "בסיור באזור התעשייה של רמאללה ראיתי שיש בו פחות מפעלים מאשר בעידן לפני אוסלו. כמפקד יו"ש בראשית שנות ה־90 עשיתי כל מאמץ... לחזק את הכלכלה הפלשתינית, וכעת מצאתי שבתחום החיוני הזה חלה אחרי אוסלו נסיגה... אך יותר מכל נדהמתי מחוסר האכפתיות של ההנהגה הפלשתינית למצבם הכלכלי של הפלשתינים".
מלחמות האזרחים, שהביא האביב הערבי למזרח התיכון, מעוררות תהייה בשם איזה מוסר קבעו אותם הוגי דעות, שאחריות על תושבים ערבים היא פחות מוסרית מהפקרתם לטבח פנימי.
האם הרעב והדלות בעזה - תוצאה ישירה של ההתנתקות - יצרו מצב מוסרי יותר מזה של ההתיישבות היהודית בחבל עזה? תוצאותיהן של האידיאות הגדולות הללו מתנפצות על גבול רצועת עזה, בדמות עשרות אלפי ערבים רעבים ומתוסכלים, שהיו מאושרים לחיות תחת "כיבוש" ישראלי.
אפשר שבמושגים אירופיים, מוסרי יותר להפקיר אוכלוסייה אזרחית לחסדי כנופיות מרצחים "לגיטימיות" מלהיות אחראי לה. למסקנה כזו הגיעו צרפתים רבים בזמן המלחמה באלג'יריה, כפי שתיאר פול ג'ונסון; "עצמאות לאלג'יריה, מאוסה ככל שתהיה, עדיפה על השחתה מקיפה של המצפון הציבורי".
לאחר הסרת מסכת האנושיות מעל פני השמאל, יש לברר מהו מקור ההתנכרות לערכים הדתיים והלאומיים של העם - שביטויה העדכני הוא ההתנגדות ל"חוק הלאום".
נראה שהתשובה נמצאת בתהייתו של ההיסטוריון שמעון דובנוב על המרקסיסטים היהודים, שהתנגדו להגדרה עצמית ליהודים ותמכו בהענקתה ללאומים אחרים: "כמה צריך לשנוא עצמו יהודי, המכיר בזכות כל אומה ולשון להגדרה עצמית, אבל מפקפק בה ומגביל אותה לגבי עמו הוא, אשר הגדרתו העצמית החלה לפני 3,000 שנה?"
אז לפני עמדת המוכיח בשער, מוטב שהשמאל יאמץ תורה הרסנית קצת פחות לאנושות, אולי ליברלית יותר, ואם אפשר אז גם סולידריות בסיסית.
יהודה שלם הוא דוקטורנט באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו