לא שתו ולא קשית, פשוט ניצחו

"נתניהו שתה אותנו בקשית" או "הליכוד דפק את מפלגות הימין": טענות כאלה ודומות להן נפוצו, ולוו בטרוניה על כך שאם גוש הימין בכל מקרה מנצח, אז מה זה כבר משנה לנתניהו אם יש לו 30 או 36 מנדטים? אז זהו, שזה כן משנה, ואפילו מאוד.

ראשית, לא ברור מדוע הליכוד צריך להתנצל על הקריאה להצביע עבורו. לא זכור לי שאי פעם מפלגה לחשה במבטא פולני: "אל תצביעו לי, תצביעו לאחרים, אני אשב לי פה לבד בחושך". פוליטיקה ערב בחירות, זו בדיוק הסיטואציה שעליה נאמר שחברים יש רק באגד. כל מפלגה רוצה את מרב הקולות, די להתבכיין. 

שנית, וזה העיקר, לגודל המפלגה יש השפעה פסיכולוגית עצומה. דמיינו מצב שבו גנץ־לפיד היו זוכים ב־35 מנדטים והליכוד ב־30, בגלל חלוקת מנדטים נדיבה למפלגות הימין הקטנות. חגיגות השמחה במטה כחול לבן היו נמשכות עד הבוקר, יונית לוי ואמנון אברמוביץ׳ היו קופצים לבריכה בכיכר רבין, ובליכוד היו אומרים בפנים נפולות שלגנץ יהיה קשה להרכיב קואליציה. ברור שיהיה לו קשה, בדיוק כמו שברור שכחלון היה אומר שהוא אמנם התחייב לנתניהו, אבל לאור התוצאה הוא יעשה מה שטוב לעם ישראל; פייגלין, אם היה עובר, היה אומר בחיוך משונה ששום דבר לא סגור מבחינתו; והחרדים - מה אכפת להם מי הפריץ. במקביל, בסביבתו של נתניהו היו מתחילים לרנן שהוא גמר את הסוס, שהוא נכשל, ומי צריך ראש מפלגה עם חקירות. 

תמים מאוד־מאוד מי שחושב שהתסריט הנ"ל לא היה מתממש במקרה של 35:30 לטובת כחול לבן, אפילו אם גוש הימין היה גדול יותר. כי גוש הוא תיאורטי ודמיוני, ומפלגה היא אמיתית. כל עוד המפלגות הקטנות רצות בנפרד, שלא יצפו לגילויי אבירות ממפלגת שלטון הנלחמת על חייה מול גודזילה שהגיחה מהים לפני חודשיים ומשתוללת בעיר. 

ברור שגם נשיא המדינה היה נותן עדיפות לגנץ, ואם היה נכשל, היו אומרים שנתניהו נחלץ בעור שיניו. עד היום מזכירים לו שב־2009 הפסיד לציפי לבני על חודו של מנדט. כחול לבן לא היו מפספסים הזדמנות; לפיד היה חוזר בתשובה ומצטרף לישיבת פוניבז' אם זה מה שהיה מאפשר לו להיות ראש ממשלה. 

התנופה המוראלית של הניצחון תלווה את נתניהו גם במו"מ הקואליציוני, וגם בהתמודדות מול התקשורת ובתי המשפט. העם נתן לו כוח, והביע בו אמון. 

בנט ושקד, עם כל הצער, יכולים לבוא בטענות רק לעצמם. הצעד ההרפתקני שלהם גזל מהם את מועמדותם הטבעית לתיקים בכירים. הפיצול היה מיותר, טיפשי ויומרני, וכך גם הניסיון ליצור חלופה ימנית חילונית. לשם מה? למי בדיוק הפריע השילוב עם הכיפות הסרוגות? להפך, רוב מצביעי הימין, גם החילונים, מזדהים עם הסרוגים ומעריכים אותם מאוד כציבור ערכי וחזק. 

לקחתם הימור, והפסדתם. זה חבל, אבל הדילר לא רימה אתכם, ולאף אחד לא היו קלפים בשרוול. אז די עם האכלו־לי־שתו־לי. קחו נשימה, ותחזרו מחר. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו