חייבים לנהוג באיפוק - ולא באלימות

עצוב וכואב לי שבמדינה הנאורה שלנו, ישראל, אירועים טרגיים מתרחשים והתקשורת מתייגת את המוחים בתור "האתיופים מפגינים". החברה החרדית, כידוע, מורכבת מקהילות שונות, ולא שמעתי פירוט על ארץ מוצאם כשהם מפגינים.

בהשוואה לקהילות השונות, קהילת יוצאי אתיופיה היא הכי צעירה. אסור לתייג את המחאה בתור עדתיות. ראיתי בכל המוקדים של ההפגנות בני אדם לבנים שאינם מוכנים להכיל את הגזענות ואלימות השוטרים.

כל אדם בר דעת צריך לפעול לעקירת העשבים השוטים הנמצאים במשטרת ישראל שזורעים שנאה והמציאו לעצמם קוד התנהלות שאינו תואם את חוקי המדינה.

על אותם אנשים שמגדירים את עצמם פעילי העדה, להפעיל את השכל ולא רק ללכת לפי הרגש. צריכים לחשוב על השלכות. להקים צוות חשיבה מכל מיני אנשים בעלי ניסיון במגוון תחומים ולגבש דרכי פעולה שייטיבו עם הקהילה.

אנחנו, שזועקים די לאלימות השוטרים כלפינו, עלינו לנהוג באיפוק ולא לנהוג באלימות ובחסימת כבישים. יש אינטרס למשטרה להתגרות בנו כדי להצדיק את מעשיה.

הגיעה העת להתעורר, יש תחושה של ניכור וקיפוח בקרב הדור הצעיר שנולד וגדל כאן ולא מוכן לסבול בשתיקה. על כן, המדינה והרשויות המקומיות צריכות לשבת על המדוכה ולמצוא פתרון תמידי לבעיות המורכבות.

אסונות ימשיכו להתרחש, אם לא תהיינה חשיבה מערכתית וענישה של כל אדם שלוקח את החוק לידיים והורג בני אדם. גם עם בני העדה אסור להקל. העדה צריכה להמשיך לטפח את הלכידות ולא רק בעיתות משבר ואסונות.

עלינו לפקוח עיניים כי הרבה אנרכיסטים דוחפים את עצמם במטרה להצית אש ולפגוע בקהילה ובמדינה שלנו - ישראל. אסור לנו לשכוח, זו ארצנו ולא לשבור את הכלים כאילו אין מחר.

על הציבור והממשלה להבין שהפגנות ומחאות אינן ספורט עממי בעבור הקהילה, הן נועדו להשמיע כאב ועצב על הרג ופצע מדמם שנמצא בגופנו ובנפשנו.