"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בחזרה למפא"י עם גנץ וליברמן

,עודכן

מפלגה שאינה מקיימת בחירות מקדימות וראשיה קובעים את נציגיה לכנסת - איננה מפלגה דמוקרטית. כלומר, כבר מההתחלה הבסיס עקום ורודני, ומה שייבנה עליו לקראת מדינה דמוקרטית, לא יכול להיות דמוקרטי. מחוסר ברירה, אנחנו רגילים לקיומן של המפלגות החרדיות כמפלגות לא דמוקרטיות, וכך גם המפלגות הערביות ברשימה המאוחדת. בחירות מקדימות, הקרויות פריימריז, הן כאב ראש לא קטן, ואם יש דרך חוקית לעקוף אותן, אדרבא. השיטה הקלוקלת הזו לא תשתנה בעתיד, כי צריך בשביל זה חוק שאין לו ולא יהיו לו תומכים.

מפלגתו הפרטית של אביגדור ליברמן, ישראל ביתנו, היא כאמור מפלגה פרטית לגמרי של אדם אחד - ליברמן, והוא עושה בה כבתוך שלו. כל מי שמדבר בשם המפלגה הזו, מדבר מגרונו של ליברמן עצמו. על דמוקרטיה אין מה לדבר. התוצאה המסתמנת שישראל ביתנו תזכה להיות לשון מאזניים, ואולי אפילו תקבע מי יהיה ראש ממשלתנו, צריכה להדיר שינה מעינינו בתא אפלולי מלא נורות אדומות.

נציגי מפלגת כחול לבן נבחרו על ידי ארבעה אנשים בלבד - יאיר לפיד, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון וגבי אשכנזי. הם כבר חילקו מראש, ולפני ההחלטה לחבור לגוף אחד, את העוגה שתיפול לחיקם, או את שייריה.

הסקרים מנבאים למפלגה הזאת כ־30 מנדטים. כלומר, 26 נציגים נוספים להם ישרתו בכנסת בזכות קרבתם לארבעת הענקים האלה, ומידת החנופה וההתרפסות שהם ירעיפו עליהם. יש כאן הרבה תפקידים והרבה כוח פוליטי לחלק. אין שום דבר לא דמוקרטי בהתנהלותה של כחול לבן, הדמוקרטיה בישראל מאפשרת להם זאת. השאלה אם מגיע לציבור להשתתף בבחירת הנציגים הללו - אינה נשאלת אפילו. אין הדמוקרטיה מתקשטת בנוצות של מוסר או יושרה ציבוריים.

נציגי המפלגות האלה אינם נבחרי ציבור. ואם הם רבים כל כך, קשה לומר שאנחנו חיים במשטר דמוקרטי שבו העם קובע את כל נבחריו. המצב הזה, בתנאים האלה שנוצרו, עושה מהדמוקרטיה חוכא ואיטלולא. כל מקורב או חבר של ראשי המפלגות הללו יכול לראות בעצמו מועמד ראוי לשרת מדינה שלמה מבלי להזדקק לאזרחיה. זוהי פוליטיקה עוקפת אזרחים בעלי זכות בחירה בדרך דמוקרטית ועל פי החוק. אין לנו ברירה אלא להתחבר אליהם כבוחרים, בתקווה שנזכה לכמה פירורי זכויות אזרח.

פעם היתה למפא"י ועדה מסדרת, שראיינה מועמדים למפלגה לקראת הבחירות לכנסת. שלושה־ארבעה מבכירי המפלגה קבעו את המועמדים. אבל בניגוד לכחול לבן, הן הבכירים הקובעים והן המועמדים היו חברי אותה מפלגה אחת - מפא"י. במפלגת כחול לבן יש שלוש מפלגות - יש עתיד, תל"ם וחוסן לישראל - שראשיהן, יחד עם גבי אשכנזי, עשו מעצמם מין ועדה מסדרת לתועלתם. לא אהבנו את זה אז, והבענו את התנגדותנו ומחאותינו. אז הנה, קיבלנו חלופה חסרת היגיון והגינות. אוי לנו אם הדבר הזה יחזיק מעמד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר