לשלום יש תג מחיר

הביקורת הארסית מצד אנשי תקשורת ופוליטיקאים על עסקת מטוסי F-35 (החמקנים), ככל שנלווית כזאת להסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות, גובלת בנבזות. ראש הממשלה מואשם בכך שלא התנגד/לא מנע/ואף הסכים ו"אישר" את העסקה לממשל (מחק את המיותר). נבזי כדרכו היה גם ה"ניו יורק טיימס", שטען שנתניהו אף שיקר בעודו מסכים ואף "מאשר" לממשל את העסקה.

אך כאשר ישראל מקבלת מכף ידה של ארה"ב סיוע ביטחוני בסך של 35 מיליארד דולר ויותר בעשור, איזה פתחון פה תקף יכול להיות לנתניהו כנגד העסקה (הגם שפורמלית זה אפשרי)? וזאת גם כאשר ארה"ב נמצאת במשבר כלכלי חריף, וגם כאשר הממשל האמריקני מבטיח לשמור על היתרון האיכותי של צה"ל (וזה אפשרי בדרכים שונות).

יתרה מכך, ברגע שישראל חותמת על הסכם נורמליזציה או שלום (יהא טיבו אשר יהא) עם מדינה ערבית, איזה פתחון פה יכול להיות לה נגד התחמשותה והתעצמותה של מדינה זו. הרי אותה מדינה ערבית חדלה להיות אויב, הלוא כן? כך היה עם הסכם השלום עם מצרים, כאשר זו התחמשה בטנקי "אברמס" האמריקניים המשוכללים ובמטוסי F-16 המתקדמים, מבלי שישראל פצתה פה. וכך היה כאשר נתניהו הואשם כש"אישר" לגרמניה למכור למצרים צוללות (כאילו נתניהו היה יכול "לאשר" בכלל מכירתן, כאשר ישראל עצמה מקבלת מגרמניה הנחה של מאות מיליוני יורו ברכישת הצוללות לעצמה).

והוא הדין לגבי הסכם השלום עם ירדן. זו קיבלה מארה"ב אחרי ההסכם מטוסי F-16 מתקדמים, שסכנתם לביטחון ישראל גדולה פי כמה מעסקת החמקנים לאיחוד האמירויות בשל הריחוק הגיאוגרפי האפסי שבין ירדן לישראל וחוסר ההתרעה האווירית הכרוכה בכך במתקפת פתע פוטנציאלית.

נכון שהיה עדיף לישראל לולא יימכרו חמקנים לאמירויות, אך זו הרי זקוקה להם למול איראן השכנה, ומה גם שאפשר למתן את הסיכון בהסכם נורמליזציה. בכל מקרה, ברור שביחסי ישראל עם שכנותיה אין ארוחות חינם, ושלהסכמי שלום נלווה תג מחיר מובנה.

ואם כבר ביקורת לגבי נתניהו בעניין עסקת החמקנים עם האמירויות, הרי זו בטלה בשישים לעומת הביקורת על ויתור החלת הריבונות על יישובינו ביו"ש וסיפוח הבקעה. אך גם כאן נקלע רה"מ למצב שלא יכול היה למנעו. מהרגע שהממשל האמריקני קיבל רגליים קרות ביישום תוכנית המאה המקורית, ישראל לא יכלה להחיל את הריבונות ללא הסכמת ארה"ב. נכון שהממשל "פיצה" את ישראל כאשר תיווך והביא את הסכם הנורמליזציה עם האמירויות (שחשיבותו אכן רבה), ונכון שנתניהו הצהיר שהחלת הריבונות רק "הושעתה" ולא ירדה מן הפרק, אך הנה עוד הסכם שלום שנלווה אליו מחיר כבד שאפשר לכנותו כ"פספוס המאה".

מלבד הרווח שבהסכם הנורמליזציה עם איחוד האמירויות, אפשר "להתנחם" בכך שחלקיה הגרועים של תוכנית המאה של טראמפ, כגון הקמת מדינה פלשתינית וויתור על שני שלישים משטחי C - לא ייושמו.

אין לי אשליה שמודעות למחיריו הבלתי נמנעים של השלום תמתן את הביקורת הפבלובית כלפי רה"מ נתניהו, אך חשוב היה שתובנה זו תובא לשיח הציבורי ההוגן.

תא"ל (מיל') אהרן לברן הוא מבכירי אמ"ן לשעבר