דרך האחדות של הרב עוזיאל

זכותן של נשים לבחור ולהיבחר לא תמיד היתה מובנת מאליה כהיום. בתחילת המאה ה־20 רק חמש מדינות בעולם העניקו זכות הצבעה לנשים, ורק בעקבות מאבקן של "הסופרג'יסטיות" - ראשונות הפמיניסטיות - נוצר בארה"ב ובמדינות אחרות שינוי. כשהגיע הדיון לפתח היישוב היהודי לקראת הבחירות הראשונות לאסיפת הנבחרים של כנסת ישראל ב־1920, בכירי הרבנים - ובהם מנהיגי היהדות החרדית וגם מנהיגה של הציונות הדתית, הרב קוק - התנגדו משום "כל כבודה בת מלך פנימה".

דמות רבנית מרכזית אחת התבלטה בעמדתה התומכת בשוויון לנשים: הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שאתמול מלאו 67 שנים להסתלקותו. "אין צד איסור בדבר, והמניעה מלשתפן תהיה להן לעלבון ולהונאה, בוודאי שכגון זה צריכים אנו לתת להן זכותן".

הרב עוזיאל צפה פני עתיד. קשה יהיה למצוא היום, אפילו בקיצוניים שברבנים, מי שיפסול את זכות הבחירה של נשים. כמו בנושא זה, גם בנושאים רבים אחרים התווה הרב עוזיאל דרך רבנית אחרת - מתונה, מכילה, מחברת ומחוברת לאתגרי השעה.

הרב עוזיאל היה רב ספרדי לא רק מבחינת מוצאו, אלא בעיקר מבחינת גישתו האידיאולוגית. מבחינתו, השילוב "תורה ועבודה" לא היה המצאה חדשה של תנועת המזרחי, אלא דרך יהודית מרכזית שהתחילה ברמב"ם והמשיכה באופן רציף מאז ועד ימינו. גם הציונות, שהיה ממנהיגיה, אינה יצירה חדשה, אלא מתחילה ברבי יהודה הלוי וברמב"ן, שנתנו מקום מרכזי לארץ ישראל ולעלייה אליה.

הוא חתר בהנהגתו אחרי האחדות בין מושגים (וציבורים) שנתפסו כמנוגדים - הדתי והחילוני. "ובהתמזגות המדע את התרבות - התמזגות כזאת שאין בה ביטול ולא התנכרות אל העבר, הולך האדם בדרך הקדמה וההצלחה אל החיים הנצחיים שלא ייכרתו". המסורת והקדמה, הישן והחדש, תלויים זה בזה.

גישה זו הובילה אותו להתנגד נחרצות לתפיסת הרבנים כספקי שירותי דת. כמי שעמד בצמתים המרכזיים של העם היהודי, הוא חיווה דעתו על כל ענייני השעה. האם תדמיינו רב ראשי בימינו, שיגיש לכנסת נוסח להצעת חוקה למדינת ישראל? מתי לאחרונה שמענו את עמדת הרבנות ביחס לשאלות כמו עוני ומצוקה חברתית? אלה היו הלחם והחמאה של הרב עוזיאל, מי שבשיאה של מלחמת העצמאות יצא בשבת לחפור תעלות הגנה.

הוא הקדים את זמנו גם ביחסו לשאלה העדתית, נושא בוער אז כהיום. הרב עוזיאל דגל בגישה שאפשר לסכם בסיסמה "כן לאחדות - לא לאחידות". הוא תמך בגרסה מרוככת של כור היתוך - ממלכתיות שפועלת להאחדת המוסדות המשותפים דוגמת בתי הדין הרבניים, ועם זאת, פעל לשמר את הטוב שבמסורות העדתיות השונות. בדרכו זאת הלכו ממשיכיו, הגדול שבהם הוא הרב עובדיה יוסף.

אם נאמץ רק את היחס של הרב עוזיאל לרבנות הראשית - דיינו. בימים אלו הוויכוח נשמע בין מי שרוצים "לבטל את הרבנות" לבין מי שרוצים להשליט בה את הגישה החרדית המחמירה ביותר. בין אלה לאלה יש דרך שלישית, דרכו המתונה והמחברת של הרב עוזיאל, שראה ברבנות הראשית גורם ממלכתי שפועל ללא הרף למען אחדות ישראל.