"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

טוב שנבלם החוק למניעת אלימות כלכלית

,עודכן

יש לברך על כך שעלה בידי פורום הארגונים למען המשפחה וחברי הכנסת (אסנת מארק, שלמה קרעי, עמית הלוי, אריאל קלנר, מיקי זוהר ובצלאל סמוטריץ') לעצור לעת עתה את החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה. לו היה עובר, כפי שצוין בנייר העמדה שניסחה מובילת המאבק, עו"ד נעמה סלע, היה החוק גורר "את המשפחה הישראלית על כל שלוחותיה (ילדים/ דודים/ סבים/ סבתות) לזירה משפטית של סכסוכים ותביעות". בני משפחה, שהיו מוצאים בחוק עילות חדשות לתבוע אלה את אלה, היו משלמים שכר טרחה גבוה ואגרות שונות לעורכי דין ולבתי המשפט. למעשה, לו היה החוק עובר, יותר משהיה מגן על נשים - היה משלשל ממון רב לכיסי עורכי הדין.

מתגנב ללב החשד שהחוק למניעת אלימות כלכלית בא, ביודעין או שלא ביודעין, "לפצות" את עורכי הדין על חוק "להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה" משנת 2016. החוק ההוא, שעבר, צמצם באופן ניכר את האלימות המלוּבה על ידי עורכי דין ובתי המשפט בהליכי גירושים. הוא נתמך על ידי חברי כנסת מימין ומשמאל (מרב מיכאלי, יריב לוין ושולי מועלם), וקבע שבני זוג שנתגלע ביניהם סכסוך חייבים להגיש בקשה ליישוב סכסוך ליחידות הסיוע לפני הגשת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. הנושאים האמורים לעלות בפני יחידת הסיוע נוגעים לענייני טיפול ומשמורת בילדים, מזונות, חלוקת רכוש ועוד. יוזמת החוק מ־2016, עו"ד מיכל פיין, מעידה כי בעקבות העברתו צנחו תביעות הגירושים באורח פלא ב־50 אחוזים(!). בשורות טובות לאלו שהפרופגנדה הסטליניסטית של חוגי המגדר, המטיפים לכך שנישואים מסורתיים הם תופעה פטריארכלית ו"גזענית", לא נגסה במשפחתם, ברווחתם הרגשית ובהיגיון הבריא שלהם. אין זה פלא שהרבנות הראשית, הרוצה שלום בית, תמכה באותו חוק. אך שעה שהמשפחות הרוויחו - עורכי הדין הפסידו.

כעת כמו זכו עורכי הדין ל"פיצוי" על הפסדם. אחרי שסכסוכים משפחתיים הוצאו מהדלת הראשית של הכנסת, ניסו מקדמי החוק למניעת אלימות כלכלית להכניסם מחדש - הפעם דרך הדלת האחורית, אם כי בעוצמה מוגברת. האצטלה למהלך זה היתה, כרגיל, "זכויות נשים". אלא שנשים, בעיקר דלות אמצעים, היו מתרוששות מחקיקה זו יותר מכולם. כפי שאין קשר בין הנגשת פונדקאות לכל גבר ל"שוויון מגדרי", גם החוק שסוכל לא היה מגן על נשים. במקרים רבים הסדרי גירושים תקפים בין בני זוג בטרם פירוק הבית, היו מונעים את הפרידה. לכן גישור צריך להיות מוצע ומונגש בכל סכסוך ומתח משפחתיים. כך נמנע שברים גדולים בלבבותיהם של ילדים ומבוגרים כאחד.

ד"ר עינת רמון היא מרצה בכירה במחשבת ישראל ולימודי האישה במכון שכטר למדעי היהדות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר