שבוע לפתיחת הקלפיות, ואף אחת מהסוגיות המהותיות שהיו אמורות לעמוד במרכז מערכת הבחירות לא הצליחה להבקיע את מסך הבערות והשנאה באולפנים.
לפני שש שנים התנגד יאיר לפיד לנאומו של נתניהו בקונגרס נגד הסכם הגרעין וטען שהיה עדיף להגיע להסכמות עם ממשל אובאמה. כעת, כשממשל ביידן חותר לחידוש הסכם הגרעין, לא נדרש לפיד להתייצב ולו פעם אחת ולהסביר כיצד בכוונתו להתמודד עם מדיניות ממשל ביידן בסוגיה האיראנית אם ייבחר לראשות הממשלה.
נפתלי בנט גורס כי בכוונתו לעמוד בראשות "ממשלה בעלת רוב ימני". הוא מעולם לא נדרש להתייצב מול הציבור ולהסביר כיצד לעשות זאת כאשר הוא זוכה ל־11 או ל־13 מנדטים בסקרים, בזמן שיש עתיד עומדת על 20 מנדטים, וכשכדי להקים קואליציה הוא יזדקק לתמיכת העבודה, כחול לבן ומרצ. בנט מעולם לא נדרש להסביר כיצד יתמודד עם הלחצים מצד ממשל ביידן לחידוש המו"מ עם הפלשתינים, גם אם איכשהו יעמוד בראשות הממשלה, כשסיעתו מונה רק 12 מנדטים.
גדעון סער מעולם לא הסביר כיצד בכוונתו להיות ראש ממשלה שיקדם מדיניות ימנית, תוך החרמת המפלגה הימנית הגדולה. הוא הצהיר כי יקדם רפורמות בנושא המשילות ומערכת המשפט, אך בשבוע שעבר הודיע כי ישקול לקדם חוק שיאסור את הרכבת הממשלה בידי אדם שהוגש נגדו כתב אישום. ספק אם ניתן לחשוב על צעד יחיד שבכוחו להגביר עוד יותר את האימה המשתקת של הפוליטיקאים מפני המשפטנים.
בשנה האחרונה ראינו את התפקוד הלקוי ואת השיתוק של ממשלה דו־ראשית שחסרה לכידות אידיאולוגית. איש מראשי המפלגות הטוענים לראשות הממשלה לא נדרש מעולם לספק הסבר לכך שהקואליציה שעומדת על הפרק תנוע מימינה ותקווה חדשה ועד יש עתיד, העבודה ומרצ; מבנט וסער ועד מרב מיכאלי, אבתיסאם מראענה וניצן הורוביץ. ממשלה על בסיס קואליציה כזו מסוגלת אולי להסכים על איבה לנתניהו, אך תהיה מפוצלת מאי פעם וחסרה את הלכידות המינימלית הנדרשת להתמודדות עם הסוגיות העומדות בפני מדינת ישראל.
השורה התחתונה היא שהשיח הציבורי עבר אינפנטיליזציה מכוונת. במקום ויכוח רעיוני בין תפיסות עולם ומחלוקות בנושאי מדיניות, הובילו הפוליטיקאים והאולפנים מרוץ סוסים חסר תכלית שעשוי להסתיים בממשלת שיתוק. במקום ממשלת רוטציה פריטטית, נקבל ממשלת מוטציה חסרת הנהגה שתכלול חמש או שש מפלגות בינוניות וקטנות.
אלא שבפוליטיקה אין ואקום, והימין לא קלט מה מועלם מהדיון ועד כמה קונקרטית הסכנה. הממשלה הבאה תצטרך להכריע על שורת מינויים: פרקליט מדינה, מחליף ליועץ המשפטי לממשלה, חמישה מינויים לבית המשפט העליון, לפחות ארבעה משנים ליועמ"ש, וכמובן מאות מינויים נוספים בשירות הציבורי ובמערכת המשפט. האם אנחנו רוצים שבממשלת המוטציה הזו ייקבעו סדרים ומינויים שישפיעו באופן ישיר ודרמטי על יכולת המשילות של הממשלות הבאות, בפרט ממשלות ימין? למה מגיעה ללפיד ולמיכאלי המתנה הזו?
