"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על הדרך של מרצ

,עודכן

דן שיפטן ("השמאל העמוק: דו"ח נתיחה לאחר המוות", 16.03), תוקף את מרצ וטוען שהידרדרותה בסקרים נובעת מעמדותיה המדיניות והתייצבותה לצד ארגונים חשובים כמו "בצלם" ו"שוברים שתיקה". טעות בידו.

אקדים ואומר: עמדתה של מרצ נגזרה וצריכה להיגזר מהצדק ולא מהשאלה מה נכון לעשות כדי לקבל עוד חופן קולות. שיפטן שוגה בעמדתו המוסרית ושוגה גם בניתוח האלקטורלי.

שיפטן מלין על מרצ שהמשיכה לתמוך בשלום גם לאחר הצעתו של אולמרט ב-2008. בצדק עשתה מרצ. מרצ היא המפלגה היחידה שמציגה לציבור תוכנית שלום (יוזמת זנבה) המבוססת על הסכמה ישראלית-פלסטינית. עיקרי היוזמה הם מדינה פלסטינית בגבולות 67 תוך חילופי שטחים שווים ומוסכמים. זה לא מה שהציע אולמרט. אף ראש ממשלה בישראל לא הציע עדיין הצעה כזו. כשיהיה ראש ממשלה ישראלי שיקבל זאת, יהיה סיכוי אמיתי לשלום. המודל הזה ישפר את הביטחון, תומכים בו אלופים במילואים ותמך בו גם רב אלוף במילואים אמנון ליפקין שחק ז"ל לצד נשים וגברים מהאקדמיה, מהחברה האזרחית ומהפוליטיקה.

במודל שתי המדינות שמציעה מרצ תומך גם רוב הציבור הישראלי, גם אם חלקו חושב שהוא לא אפשרי בטווח המיידי או שאינו מקבל את העיקרון של גבולות 67 עם חילופי שטחים. תמיכה במודל זה דווקא מחזקת את מרצ.

במשך עשורים הזהירה מרצ שהבנייה בהתנחלויות לא רק מדרדרת את הביטחון, אלא גם לא חוקית ומנוגדת לאמנת ז'נבה הרביעית ואמנת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. והנה נפתחת חקירה בעניין בשל מדיניות הימין. אין אנו רוצים לראות אף ישראלי נשפט בהאג. הדרך למנוע זאת אינה עוברת בהכשרת פשע ההתנחלויות. הדרך למנוע העמדה לדין של ישראלים בהאג עוברת דווקא בהפסקת פשע ההתנחלויות וסיום מוסכם של הכיבוש.

כדי לנתח אלקטוראלית את שארע למרצ צריך ראשית להסתכל על התמונה כולה: היחלשותה של מרצ אינה מנותקת מהיחלשותה של מפלגת העבודה והיחלשותן של כל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות בעולם. הסוציאל-דמוקרטיה, כרעיון חברתי, פופולרית היום פחות. כדי להסתכל על השקיעה האלקטורלית יש גם להסתכל על ישראל שהשתנתה: מאז 1992 עלה מספר המתנחלים פי חמישה, גדל גם חלקן אוכלוסיות אחרות שלא נוטות להצביע למפלגות סוציאל דמוקרטיות כמו החרדים, העולים מברית המועצות לשעבר, הדתיים והמסורתיים.

מפלגת העבודה, המפלגה האחות, ירדה מ-44 מנדטים ב-1992 ל-5 מנדטים בבחירות 2019 (6 עם אורלי לוי-אבקסיס), ירידה של כ-88 אחוזים. מרצ ירדה בתקופה זו מ-12 ל-4, ירידה של כ-67 אחוזים. אם כך יש לשאול: מדוע התרסקה מפלגת העבודה אף יותר ממרצ? הרי מפלגת העבודה לא תמכה ב"שוברים שתיקה", לא תמכה ב"בצלם" ולא תמכה בבית הדין בהאג. העבודה התרסקה בשל חולשת הסוציאל-דמוקרטיה ושינוי ההרכב הדמוגרפי בישראל כפי שתיארתי למעלה. מרצ נחלשה פחות משום שבניגוד למפלגת העבודה, היא המשיכה במאבק נגד הכיבוש, המשיכה להגן על זכויות האדם והמשיכה להתייצב לימין ארגוני זכויות האדם. זו המחויבות שלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר