מערך האיומים של איראן

ב־27 באוקטובר התראיין שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבד־אללהיאן לסוכנות הידיעות האמריקנית בלומברג.

בדבריו תקף את ישראל ואמר כי אם תוסיף לבצע פשעים ולהרוג פלשתינים, "פתיחת חזיתות נוספות תהיה מהלך בלתי נמנע, אשר יציב את ישראל במצב חדש שיגרום לה להתחרט על מעשיה". הוא גם הדגיש, ש"אם ארה"ב תמשיך לעשות מה שהיא עושה עד כה (כלומר, תמיכה חד־צדדית בישראל) אזי חזיתות חדשות ייפתחו נגד ארה"ב".

מאז המהפכה ב־1979 חתרה איראן להרחיב את טבעת האיומים שלה נגד ישראל וארה"ב. לשם כךחיזקה הרפובליקה האסלאמית את קשריה עם ארגוני טרורהפועלים במרחב המזרח־תיכוני ובנתה את "מחנה ההתנגדות": ברית פוליטית־צבאית בהובלת איראן, הכוללת את סוריה, חיזבאללה (בלבנון ובעיראק), החות'ים בתימן, חמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלשתיני ועוד מיליציות שיעיות במזרח אסיה. מבין כולם, חיזבאללה הוא החשוב ביותר. חיזבאללה הוא "חזית המאבק של עולם האסלאם נגד האויב הציוני", אמר שליט איראן עלי חמינאי ביולי 2000.

ואכן, על הקשר ההדוק בין ארגון הטרור השיעי לטהרן ניתן ללמוד גם מהצהרתו שלחסן נסראללהב־12 במארס 2018, כי חיזבאללה מחויב בנאמנות לשלטון חכם הדת באיראן, אייתוללה חמינאי, על פני נאמנותו לחוקה הלבנונית. נסראללה גם הודה כי זוהי לא רק נאמנות דתית, אלא גם נאמנות צבאית, שכן חיזבאללה מחויב להנחיות ולהצעות של השליט העליון. ולכן הרשה לעצמו יחיא רחים צפווי, לשעבר מפקד משמרות המהפכה וכיום יועצו הצבאי הבכיר של חמינאי, להגיד כי "סיד חסן נסראללה רואה עצמו כחייל של מנהיג איראן".

אם כן, ככל שתעמיק הכניסה הקרקעית לעזה וככל שיגברו הקולות על אסון הומניטרי ברצועה, כך תבעיר איראן זירות לחימה נוספות מול ישראל ומול ארה"ב כדי להפעיל עליהן לחץ. איראן לא תזרוק את כל בנות חסותה למערכה בבת אחת, ודאי שלא את חיזבאללה, אלא תפעיל את נכסיה בהתאם לרמת החשיבות שלהם בעיניה (מהנמוך לגבוה) וברצף משתנה. סימנים מעידים לכך אפשר לזהות מצֶבר האירועים שהתרחשו מאז 7 באוקטובר, ובהם: העברתם של כ־100 לוחמי משמרות המהפכה לדרום סוריה בסמוך לגבול עם ישראל; התקפה על שלושה בסיסים אמריקניים בעיראק ובמזרח סוריה מצד מיליציות פרו־איראניות; ירי טילים ושיגור כטב"מיםעל ידי החות'ים מתימן; ירי לישראל מדרעא ומקוניטרה שבסוריה; וכמובן, התקפות חוזרות ונשנות של חיזבאללה וארגונים נוספים על ישראל משטח לבנון.

בתוך כך, יש חזית נוספת שאליה מכוונת איראן - החזית החברתית באירופה ובארה"ב. בראיון לבלומברג הבליט עבד־אללהיאן גם את הנקודה הזו: "ברחובות ארה"ב ובאירופה... אנשים מפגינים, מגנים את פשעי המלחמה של ישראל נגד תושבי עזה. ההרגשות של האנשים הללו הגיעו לסף פיצוץ, ולכן כל דבר אפשרי וכל חזית יכולה להיפתח". למעשה, שלח שר החוץ האיראני איום של התקוממות מבית של מוסלמים התומכים בפלשתינים, ובמובלע נשמע כי ידה של איראן בדבר.

ככל שתעמיק הכניסה הקרקעית לעזה וככל שיגברו הקולות על אסון הומניטרי ברצועה, כך תבעיר איראן זירות לחימה נוספות מול ישראל ומול ארה"ב כדי להפעיל עליהן לחץ

מן העבר השני, האמריקנים רואים את הפרו־איראנים נערכים במזרח התיכון בדריכות גבוהה. אולם הדבר האחרון שהנשיא ביידן רוצה זו מלחמה רבתי. ומי אם לא האיראנים, שיודעים זאת, מכוונים את צעדיהם לטובת הפסקת הלחימה דרך לחץ של ארה"ב ושל אירופה על ישראל. התמיכה האמריקנית, אמר עבד־אללהיאן, "תגרום להסלמה... העימות הישראלי עם חמאס יתפשט למלחמה אזורית רחבה יותר... הצד האמריקני צריך להחליט אם הוא רוצה להעצים את המלחמה". בעיני טהרן, הכדור נמצא בוושינגטון ועליה להחליט מה בדעתה לעשות. לתת לישראל להכריע את חמאס ולהסתכן בהסלמה, או לעצור. בכל מקרה, ציין שר החוץ האיראני: "אנחנו לא רק צופים בהתפתחויות. בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלנו, הרפובליקה האסלאמית של איראן תנקוט פעולה".