מגילת העצמאות אינה בסיס לרודנות שופטים

במאמר חדש, שהוא בגדר הוראת אדמו"ר לשופטי בג"ץ, אהרן ברק מבקש לקַבּע את שלטון השופטים, להבדיל משלטון החוק, באמצעות נִכוּסמגילת העצמאותויומרה שרירותית לעגן בה את "זכות" השופטים לחוקק לנו חוקה בדרך של פרשנות המגילה.

אבל מגילת העצמאות הכריזה שעם ישראל ריבון בארצו. היא לא הכריזה ששופטים יהיו ריבונים על "עם הארץ" הנבער.

הציונות היא תנועת שחרור לאומי של כלל בני העם, לא תנועה להשלטת רודנים אוליגרכיים.

דוד בן־גוריון- המנסח העיקרי של אותה מגילה שברק מתיימר לנכסה לקבוצת הכוח שלו - לא העלה על דעתו שהיהודים ימליכו על עצמם איש או אישה כלשהם, כדרכו של ברק, גם לא בנימוק של חשש מפני "עם הארץ".

בן־גוריון רצה בשלטון מותנה בהסכמה עממית, כלומר תלוי בבחירות כלליות וכפוף לחקיקה שהיא נחלתם הבלעדית של נציגי העם.

זו היתה המשמעות של ריבונות העם בעיניו.

התפיסה החברתית ההיררכית, שבבסיס תביעתם של המשפטנים לכוח ריבוני עליון, היא ותיקה אצלנו ונחשפה כבר בדברים שאמר בן־גוריון מעט יותר משנה אחרי הכרזת העצמאות, לוועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת.

כדי לתמוך בהתנגדותו למתן כוח ריבוני עליון לשופטים, הוא נזקק לנימוקים חברתיים, כביכול לא משטריים. באופן רב־משמעות, כשבן־גוריון נאבק בתביעות הכוח של המשפטנים, הוא ראה עצמו חייב להתמודד עם התנשאות והתגוננות של אשכנזים מפני עולי ארצות האסלאם שהחלו אז לעלות בהמוניהם ללא הגבלה, לפי מדיניותו.

ההתרסה האנטי־אליטיסטית ההיא מעידה על מה שעמד אז מול בן־גוריון, והוא אותו הדבר המניע את חסידי ברק היום: שתלטנות אדנותית

הוא גם נאלץ להתמודד עם אליטיזם חברתי אנטי־דמוקרטי, שהיה ועודנו מושרש עמוק במסורת הגלותית של הגבירים והרבנים הספרדים והאשכנזים.

בן־גוריון ייצג מול האליטיזם הזה את המסורת הדמוקרטית הציונית, שעכשיו עומדת על נפשה מול בג"ץ. כמו היום, גם אז פחדו מ"עם הארץ" ורצו לשלוט בו בעזרת "משפחת שופטים", כדבריו המקוממים של אהרן ברק, משפחה שאינה כוללת שופטים כיוסף אלרון.

בן־גוריון פנה בזמן אמת אל הפוחדים דאז:

"רק העם קובע את החוקה", הכריז בכנסת, והיא "מה שהעם רוצה לאחר דיון ובירור חופשי".

בהקשר הזה הוא פנה ישירות להתמודד עם הפחדים מ"עם הארץ":

"אומרים שכרגע יש עלייה גדולה, ומי יודע מי הם האנשים אשר באים, פראי־אדם, ממרוקו, מתימן [מישהו מוסיף: מרומניה]...

"והם, 'מי יודע מי הם'. אם יש פחד מיהודים - אל תתנו להם לבוא. אינני מסוגל להיות בחלק המיליוני שותף לפחד הזה... אני כופר בדבר הזה שהעולים שונים. אומרים לי שיש ביניהם גנבים. אני יהודי־פולני. אני מסופק אם יש באיזה קיבוץ יהודי שהוא יותר גנבים מאשר בין יהודי פולניה... אני חושב זאת לאבסורד כשאומרים שאלה באו בעל־ כורחם - כולנו באנו בעל־כורחנו".

ההתרסה האנטי־אליטיסטית ההיא מעידה על מה שעמד אז מול בן־גוריון, והוא אותו הדבר המניע את חסידי ברק היום: שתלטנות אדנותית.

חסידי ברק בבג"ץ נערכים להראות לבוחרי הקואליציה מי הם שליטיהם האמיתיים. האם יעמדו מולם שופטים אחרים בירושלים?

בדיון על "חוק הנבצרות", חסידי ברק ינסו להשתלט על הסמכות לכונן חוקה, כדי לפתוח בפני היועצת המשפטית פתח להשעות את ראש הממשלה שהכנסת בחרה, וכך למנוע ממנו למלא את חובתו להתמודד עם המשבר החוקתי.

כל זה נשען על פרשנות משפטית מסולפת נוסח ברק, הבאה להפוך את המגילה ממגילת שחרור למגילת הכְפָּפָה.

לפנינו מהלך רב־שלבי אלים, העלול להיענות - חלילה וחס! - באלימות נגדית. את הסכנה הזאת עלינו לבלום, אם עודנו נאמנים לרוח המשחררת של מגילת העצמאות. זו חובת נתניהו וחובת הכנסת הנבחרת.