כך יוכל המחנה הדמוקרטי לנצח

המחנה הדמוקרטי לא יוכל לנצח. זו לא חוכמה בדיעבד בגלל ההפסד הטקטי בסוגיה של ביטול עילת הסבירות. המחנה הדמוקרטי פשוט לא מספיק גדול, והערכים שעליהם הוא מוכן להילחם מצומצמים. כדי שהמחנה הדמוקרטי ינצח, לא טקטית אלא אסטרטגית, הוא חייב להתרחב. והאפשרות היחידה שלו להתרחב היא באמצעות הפיכתו ממחנה דמוקרטי למחנה סוציאל־דמוקרטי.

הערכים שמשותפים למי שמשייך עצמו כיום למחנה הדמוקרטי, כולאים את המחזיקים בהם במלכוד.

כדי להבטיח שבישראל תהיה דמוקרטיה יציבה עשורים קדימה, בסיס התמיכה בה חייב להיות יציב. וכדי שהוא יהיה יציב, הוא מוכרח להיות רחב. וכדי שהוא יהיה רחב, עליו לכלול קבוצות רחבות ומגוונות מתוך החברה הישראלית.

המחאה נגד ההפיכה המשטרית השאירה אותי פעור פה. העוצמה. הנחישות. ההתמדה. חשבתי שהמחאה החברתית ב־2011 היתה שיא. והנה, השיא נשבר. שוב ושוב. מאות אלפי ישראלים וישראליות נלחמים על אינטרס כללי, תשתיתי, אפילו קצת אמורפי, ולא על אינטרס צר ומיידי. הם צודקים: הדמוקרטיה היא תנאי לקיומה של ישראל.

אבל המלחמה נגד הדמוקרטיה לא התחילה בהפיכה המשטרית. היא התחילה לפני כמה עשורים, והתעצמה מאוד ב־20 השנים האחרונות. והיא לא התחילה מהחלשת מערכת שלטון החוק. אז מאיפה היא התחילה?

בואו נחזור לשנת 2003. בישראל היה שר אוצר, בתפקיד חייו. המטרה: פיצול החברה הישראלית לשבטים, לקבוצות, לסקטורים. האמצעי: זאת הכלכלה, טמבלים. הוא הפריט, צמצם, ייבש וקיצץ את כוחה של הממשלה לספק שירותים איכותיים לכלל הציבור, והפך את המדינה האוניברסלית למגזרית. הוא השיג שתי ציפורים במכה אחת: גם קידם את המדיניות הרפובליקנית הזרה, שהאמין בה בכל ליבו, על הקטנת הממשלה כפתרון לכל תחלואי המדינה, וגם מיגזר את החברה הישראלית והפך את שייכותם של הישראלים למגזרים לכרטיס החבר במועדון סקטוריאלי שבאמצעותו תוכל לקבל שירותים מהמדינה. שירותים שאתה אמור לקבל מעצם היותך אזרח, ולא בגלל תת־המגזר שאתה שייך לו.

הכוח החזק היחיד שניסה להתמודד עם המתקפה הזאת על הישראליות היו ארגוני העובדים. לעיתים הם הצליחו, הרבה פעמים נכשלו, וההחלשה שלהם, שלה היו שותפים רבים מהמחנה הדמוקרטי של היום, סימנה את גולת הכותרת של המלחמה נגד הדמוקרטיה.

העובדות והעובדים, בכל רמות השכר, הם שותפים. לא בעלי ההון, שחלקם דוחפים את המחאה, מממנים את הציוד, הפרסומות והסרטונים ברשתות החברתיות. מי שחושב שארגוני העובדים הם ילד מוכה, שאפשר לחבוט בו, להשפיל אותו, להסית נגדו לאורך שנים ארוכות - ואז לפתע לדרוש את כוחו הסולידרי - אינו מבין מהי סולידריות.

אנשים שגילו לפתע את האנחנו צריכים להבין שהאנחנו הוא מערכת ההפעלה היחידה שיכולה להציל אותנו. ולשם כך היא חייבת להיות אמיתית, כנה, עמוקה.

דגלי ישראל, ששוטפים את הרחובות כבר חצי שנה, היו אחד המהלכים המבריקים והמוצלחים ביותר. האימוץ מחדש של דגל המדינה חייב להמשיך באימוץ מחדש של האחריות המשותפת לכל חלקי המדינה. לכל אזרחי המדינה.

מחאה שנלחמת בעיקר על שימור המצב שהיה לפני קריאת התיגר על שלטון החוק, שבו רוב פירות הצמיחה הגיעו לחלק קטן מדי של החברה הישראלית, שבו פערי הנגישות לשירותי בריאות אדירים, שהמיומנויות והערכים שמערכת החינוך הקנתה לתלמידים תלויים במגזר שאליו הם שייכים, שתנאי ההעסקה וכוח הקנייה של חלקים נרחבים מהישראלים שבריריים מדי - מחאה שמתעלמת מכל אלה, מוצדקת והכרחית ככל שתהיה, תנחל כישלון בסופו של דבר.

וגר הייטקיסט עם נהג אוטובוס, וסייעת עם עורכת דין תרבץ.