חוק הגיוס או חוק חינוך?

ושוב סוגיית הגיוס נמצאת על השולחן.

וגם הסיבוב הזה, אם יורשה לי להמר, יסתיים ללא הכרעה. כאילו מישהו מעלה בדעתו שיכולה להיות הכרעה. כאילו מישהו חושב שיעבור התאריך, יפקע התיקון הזמני, תחול חובת הגיוס והופ! סוגרים את פוניבז' וחברון, אורחות תורה וולפסון, חידושי הרי"ם ובעלז - וכולם מתגייסים.

השאלה היא מה כן. ודאי שהכיוון הוא לא זה שאליו מובילים הח"כים החרדים.

חקיקת חוק גיוס, גם אם הוא רק הצהרתי ולא מעשי, לא באה בחשבון, וגם אין לה רוב בציבור. ביטול כל חוק שהוא וחיוב גיוס מיידי הוא, כאמור, בדיחה, שכוחה יפה לקמפיינים שקריים ערב בחירות. ברור שהתהליך הזה צריך להיות חכם, איטי, עמוק ובעיקר - מובל בידי החברה החרדית, ולא בידי מתנגדיה ושוטמיה, או לפחות כאלה שנתפסים בעיניה ככאלה.

זה צריך להיות ריקוד איטי ועדין, שבמסגרתו היסודות תומכי הגיוס בחברה החרדית מתחזקים ומעמיקים את אחיזתם בציבור, ומנגד - הצבא הולך ומשיל מעצמו אט־אט את תפיסות כור ההיתוך שעיצבו אותו בראשית דרכו, ושהן כבר לא רלוונטיות ברובן.

ברקע צריכה לרחף כל הזמן חרב החקיקה. לא כאיום מעשי, אלא כתזכורת לכך שהעניין הזה לא מוסדר. שהוא נמצא בתהליך. שאין להשלים עם המצב. שהוא לא נורמלי. וכל זה - מתוך הכרה ברורה בכך שזוהי הכרעה שמקורה אידיאולוגי ושביסודה יש ממד ערכי, ולא השתמטות או בחירה מתוך שיקולי נוחות.

כפועל יוצא מכל זה, יש להתנגד לכל מתווה פשרה שמדבר על מסלול עוקף גיוס שמשלב חרדים בשוק העבודה. כל דיבור על "השתלבות" מנציח את אלמנט טשטוש הזהות החרדית, שממנו פוחדים החרדים כל כך, ובצדק.

כמו כן, יש לי ויכוח גם עם כל מתווה שמציג מסלולי תרומה התנדבותיים אלטרנטיביים, כמו ארגוני הצלה, משטרה, כיבוי אש ועוד. מתווה מעין זה פורסם השבוע על ידיהרב שי פירון, נשיא "פנימה". כדרכו של ידידי הרב פירון, הוא מאוד חכם ומאוד מנומק - אבל מתחמק מהנקודה, ולכן לא יצלח.

דיבור על "תרומה לחברה" כאלטרנטיבה לגיוס מנציח את השיפוטיות כלפי החרדים, כאילו הם משתמטים מתרומה ומעדיפים חיי נוחות ועצלות. אלא שהחרדים לא זקוקים לחינוך לחיים סוציאליים ולעזרה הדדית מאף אחד. הם יכולים ללמד את החברה הישראלית כולה את השיעור הזה.

אגב, המסלול הזה הוא גם לא לגמרי מוסרי, כי הוא בעצם אומר "בואו נסתום את הפה של המפגינה מגבעתיים באמצעות הסעה התנדבותית לבית החולים תל השומר".

הדרישה היחידה הלגיטימית והצודקת מתלמידי הישיבות היא גיוס חובה לצה"ל, איש־איש במשימה המתאימה לו וליכולותיו, כולל, אולי, פטורים מגיוס או דוחי גיוס. כל תוצאה אחרת חוטאת לאמת הצודקת, פוגעת בכבודם של עמלי התורה ומרחיקה את תיקון העניין. הצבא לא מותאם לגיוס כזה? הוא יותאם. זה לא ריאלי?