מחאה מול מחנה בחולשה

בפעילותה הציבורית בתנועת המחאה נמנעת הפרופסור לפיזיקה שקמה ברסלר מלהשתמש בלשון פיוטית, באגדות ובמשלים ובהשוואות היסטוריות. הבחנתי בכך מאז פגשתי בה ובאחיה לשיחה סמויה בהשתתפות מומחים בתחום הניהול וההסברה והכרת דמותה של הממשלה הקודמת בראשות בנימין נתניהו. הדיון התקיים בפרוץ מגיפת הקורונה.

במוצאי שבת, בהפגנתי ה־109, האזנתי לנאומה ברוב קשב. המדענית, המייצגת את מכון ויצמן במתקן מאיץ החלקיקים באירופה, התייחסה להתחמקותו של ביבי מהשאלה אם יכבד את החלטת בג"ץ בסוגיית חוק הנבצרות שבא לעולם רק למענו.

עתה השתמשה לראשונה במילה "מורד" בהקשר לנתניהו, וציינה כי הציבור פטור מלציית למנהיג כזה. אם יש ספק למה התכוונה ברסלר, היא הוסיפה בהקשר לתקיפת המפגינים על ידי חלק מהשוטרים ומתומכי ההפיכה השיפוטית, כי במקרה הצורך נדע להגן על הדמוקרטיה "בגופנו". זו עליית מדרגה בהחרפת העימות. מיליציה מול מיליציה.

למחרת, תוך התעלמות מהאזהרה המבצבצת מדבריה, הודיע ביבי בתקשורת האמריקנית כי ישנה את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ולאחר מכן יוותר על המשך החקיקה הדיקטטורית. למה הדבר דומה? למי שיורה מטווח אפס ביריבו ומכריז כי מייד לאחר מכן ינצור את נשקו.

ישראל מצויה, כנראה, בפתחה של מלחמת אזרחים, ולראשונה נתניהו ויריב לוין ושמחה רוטמן מצאו את עצמם לא רק בהסתערות קדימה בסוגיית הוועדה לבחירת שופטים אלא דווקא בנסיגה, בסממנים של קרב בלימה. המחיר כבד. בארה"ב מתרחש הבלתי ייאמן - דיונים אם לפגוע בסיוע הצבאי לישראל (אפילו השגריר האמריקני בדימוס דן קרצר תומך בכך, בגלל שחיקת אופיה הדמוקרטי).

גם תומך מרכזי ב"פורום קהלת", ארתור דנצ'יק, חדל לממן מפילדלפיה את מוסדו; ובישראל 70% ממתנדבי המילואים ביחידה קרבית פעילה כבר סירבו להתייצב בפועל בבסיסם, ואפילו הרופאים מאיימים ברחל־בתך־הקטנה כי לא יופיעו לבית החולים אם ביבי לא יתחייב לכבד את החלטת בג"ץ.

סימני החולשה הממשלתית מבצבצים ואפילו גלויים לעין. האקדמאים ב"פורום קהלת" סבורים עתה בחלקם הניכר כי יש לעצור את ההפיכה המשפטית שהזינו תקופה ארוכה, משום שתועלתה דלה מנזקה. ההתנהלות המגושמת של לוין ורוטמן, בתמיכת ביבי, העידה עליהם כי בטחו בכוח האצבע בכנסת ולא הקשיבו לנהמת הלב בכיכר. אפילו העובדה שחברת "שטראוס" טרם נסוגה מהחלטתה הדרמטית לחדול מפרסום מסחרי בערוץ 14 היא עדות לחולשה בראשיתית של המחנה התומך בהפיכה המשפטית. מתעמעם הפחד מן השלטון.

כנגד דברי ברסלר כי בסרבו לקבל את הכרעת בג"ץ הפך ביבי למורד, טענו תומכיו כי אין תקדים לכך ששופטי העליון פסלו חוק יסוד, ומי הם בכלל שייטלו זכות כזאת לעצמם? אך עמדת תומכי ביבי דומה לגרגירי אפונה הנזרקים לשווא לטפס על קיר אנכי. ביבי, שעשה את רוב נעוריו בארה"ב, יודע כי אין בחוקה האמריקנית היתר לפסול חוק של הקונגרס. בית המשפט העליון החליט כי יש לו סמכות כזאת ב־1803 - Marbury V. Madison  - ומאז אין ממשל דמוקרטי או רפובליקני שמערער על כך, אם כי פוליטיקאים הרבו לתמרן מול שופטיו.

בישראל אין חוקה ולא נקבע מעולם מהו חוק יסוד. פסילתו (רצוי במשורה) אינה רק זכות של בג"ץ אלא חובתו.

הליכוד יכול להישאר בשלטון, אבל ניתוץ בג"ץ בפי הממשלה הוא חרפתה, ומקומו בצינורות הביוב של ההיסטוריה. "כל זה אינו משל... זה נכון כאור בצהריים", בניסוחה של נעמי שמר, וישראל תחזור לנורמה הדמוקרטית מעברה הקרוב, בתנאי שהחלוקים הלבנים של הרופאים והסרבלים הכחולים של הטייסים וחולצות הטי של אנשי ההייטק, ובעיקר הנוכחות המשפחתית המתמדת עם דגלי הכחול־לבן בהפגנות, תימשך כאשר בפינו הפזמון המתריס כלפי נתניהו ולוין: "נפלתם על הדור הלא נכון".