איפה הכסף הסיעודי

לפני 15 שנים פורסם אחד המכרזים הרווחיים ביותר במדינת ישראל: מכרז למתן שירותי סיעוד, ובו הפריט המוסד לביטוח לאומי את אחריותו לדאוג לשירותי הסיעוד של אזרחי ישראל לחברות הסיעוד. החברות והעמותות שזכו במכרז מעניקות בעשור וחצי האחרונים שירותי סיעוד, בין היתר, באמצעות עובדים ישראלים הנשלחים למטופלים סיעודיים לכמה שעות ביום.

פרט לאלה, הן מעסיקות עובדים זרים. כלומר, מקבלות מהמוסד לביטוח לאומי כסף עבור העובדים, מוציאות תלוש עבור חלקן ומעבירות את הכסף לעובד, בלי לשכוח לגזור ממנו בדרך נתח לעצמן.

זאת אינה גזירה משמיים. מטופל סיעודי הרוצה בכך, רשאי לבקש להעסיק את העובד בעצמו וללא התערבות של חברת סיעוד.

אם יבחר לעשות זאת, ייוותרו בכיסו בכל חודש כ־500 שקלים יותר, סך של כ־6,000 שקלים בשנה, כך בהתאם למחקר שביצעה חברת דלויט עבור המשרד לשוויון חברתי באמצע שנת 2021.

אך הלובי של חברות הסיעוד כה חזק, עד שבחוק המוסד לביטוח לאומי עוגנה ברירת מחדל, והיא העברת הכסף לידי חברות הסיעוד, ולא לידיו של המטופל.

במשך השנים נוצרו מגוון תופעות מוזרות בצורת ההעסקה הזאת: תלושי השכר של העובדים הזרים החלו לכלול רכיבי שעות נוספות, אש"ל, הוצאות נסיעה ובונוס קבוע. חלק מחברות הסיעוד החלו לבצע השמות, כשהן מחזיקות מלאי עובדים משל עצמן, בניגוד גמור להוראות החוק.

לבסוף הגיעו גם איומים בהוצאת עובד מבית מטופל, אם החליט המטופל להיפרד מחברת הסיעוד ולעבור להעסקה ישירה.

אך לכל חגיגה צריך להיות סוף, והמוסד לביטוח לאומי פרסם מכרז חדש. החברות המתמודדות הגישו לא פחות מ־5,000 שאלות הבהרה, ונוצר עיכוב. בחודש החולף יזם ח"כ אליהו רביבו, יו"ר ועדת עובדים זרים של הכנסת, שתי ישיבות ודרש לקבל מחברות הסיעוד תשובות:

מדוע מעביר המוסד לביטוח לאומי סך מוערך של כ־152 מיליון שקלים בשנה לחברות הסיעוד עבור נסיעות של עובדים זרים, בעוד אלה מתגוררים בבית מעסיקיהם, ולא צריכים לנסוע אליו?

מה קורה עם 16 מיליון השקלים שמועברים עבור דמי מחלה של עובדים זרים, ככל שאלה אינם מנצלים את ימי המחלה?

מה הסיבה שחברות הסיעוד מקבלות עבור עובדים זרים דמי ביטוח לאומי כשל עובדים ישראלים, ולאן נעלמו 62 מיליון השקלים שניתנו להן עבור הוצאה שמעולם לא הוציאו?

בעיקר ביקש ח"כ רביבו להבין איך יכול להיות שמדינת ישראל משקיעה מאות מליוני שקלים בהכשרות, ובכל זאת רבים מהעובדים כלל לא נחשפו לאפשרות לקבל הכשרה כזאת.

איך ייתכן שכסף שמוזרם כדי לשפר את המיומנות, המקצועיות והבטיחות בטיפול, אינו מגיע בסופו של דבר כשיפור הטיפול שניתן למטופלים הסיעודיים וכהכשרה לעובדים הזרים.

שריף חדש בא העירה, והוא נחוש להשיב את הכסף לקופה הציבורית. מי שטובת המטופלים, הקשישים והנכים לנגד עיניו, לא ישקוט עד שהתהליך יושלם.