בנימין נתניהו ממתין עתה לשני "דאוס אקס מאכינה". באורח מילולי זו פעילות מחוץ למכונה. בפועל הכוונה היא ל"נס משמיים".
בתפיסת העולם היהודית, אין לסמוך על הנס. אך אין כמעט אדם המצוי במצוקה שאינו מדמיין לרגעים כי אפשרות כזאת תגיח לפתע משמיים לגואלו.
המהלך נפתח היום במפגש של יצחק הרצוג בבית הלבן. ביבי מקווה כי הנשיא יהיה לו למליץ יושר באוזני ג'ו ביידן, ושניתן יהיה לנקוט סחבת עד לנובמבר 2023, אז תתחיל מערכת הבחירות בארה"ב ועימה יפחת הלחץ על ממשלתו. הסיכוי להצלחת התכסיס שואף לאפס.
זאת, מפני שנתניהו הבטיח לביידן (ולחברות הדירוג) כי חוקי ההפיכה השיפוטית יתקבלו בכנסת בהסכמה רחבה, ולא דובים ולא יער. להפך, יריב לוין ושמחה רוטמן, האטומים למצבה המידרדר של ישראל בזירה הבינלאומית, מחריפים את הניסוח האנטי־דמוקרטי.
התנהלותו של נתניהו נתפסת כשקר, ולכן ביידן פיתח כלפיו עוינות הגדולה יותר מן התקיפות המחוספסת שגילו הנשיאים ג'רלד פורד וג'ימי קרטר כלפי יצחק רבין.
יתרה מזאת, גם אם יירתם הרצוג למרכבתו של נתניהו והסחבת תצא אל הפועל עד נובמבר, ביבי לא ייצא נשכר. כי הרוב החילוני־רפורמי של יהודי ארה"ב תומך ממילא בביידן, ורחק ת"ק פרסה מהממשלה בירושלים. לפיכך, תובענות עזה של הבית הלבן מישראל לא תסכן את תמיכת הפעילים ואת הכסף היהודי במפלגה הדמוקרטית בשנת הבחירות. המהפך נגד ביידן שיוזם ביבי נשען על כרעי תרנגולת. הוא אכן מחפש "דאוס", אך סיכוייו למצוא זעומים.
ישראל כבר נחלשה. ראיות לכך כבר ניכרות. מי היה מעלה על הדעת, שטורקיה תתקן את יחסיה עם ארה"ב בלי להישען על עוצמת השדולה היהודית? והנה זה אירע, הכל נגמר מעל לראשו של נתניהו כשאנקרה הסירה את התנגדותה לצירוף שבדיה לברית נאט"ו.
ועוד: ארה"ב מקיימת בפועל הסכם גרעין עם איראן, שלא זכה להכרה רשמית ואינו מביא בחשבון את התנגדותה של ישראל.
כמו כן, אפילו ההתגרות של חיזבאללה בגבול הצפון (שאולי היא לרוחה של הממשלה, המתחזקת בסקרי דעת הקהל בימים של מתיחות ביטחונית) ניזונה בהערכה מדויקת או שגויה של חסן נסראללה שיחסי ביבי־ביידן מתרופפים, ושוושינגטון לא תמהר לגבות את ירושלים ולסייע לה.
המהלך השני הוא האיום של אנשי המילואים - ובראשם הטייסים ואנשי יחידת 8200 - לחדול מהתנדבותם לשרת בצה"ל תחת ממשלה המחבלת בדמוקרטיה. איני מתעלם מהטיעון הביקורתי שהשימוש באמצעי זה הוא בבחינת חרב פיפיות, ויפעל כבומרנג בסיבוב הבא. במצב שנוצר דומה ישראל לחולה קשה, המקבל להבראתו תרופה שהיא סם מסוכן. זאת בבחינת "אין בודקין בשעת סכנה", אך בעתיד עלולה התוצאה להיות הרת אסון.
נתניהו מקווה כי שיעור המסרבים להתגייס יהיה נמוך. להערכתי, הסיכוי שיתגשם ה"דאוס" שלו שוב שואף לאפס. הסירוב עלול להתפשט כאש בשדה קוצים. ספרי ההיסטוריה מלאים בתיאורים עובדתיים כיצד מאבקים מצומצמים מתעצמים למלחמות ענק, בין עמים ובין אחים. נתניהו והנוהים אחריו בליכוד סברו כי די להם ברוב האריתמטי בכנסת, בכתר מלכותם הפרלמנטרית, כדי לעשות ככל העולה על רוחם.
בין דפי ההיסטוריה נזכרים שמותיהם של דוד המלך וירבעם בן נבט ואוליבר קרומוול וג'ורג' וושינגטון ומקסימיליאן רובספייר וג'וספה גריבלדי ואייב לינקולן וולדימיר לנין ומאו טסה טונג ומרטין לותר קינג, ועוד טובים ורעים אחרים. המציאות אינה עוצרת מלכת ומנהיגים המבססים את שלטונם על הקפאת המצב, על Standstill, מוצאים את עצמם כמו ניקולאה צ'אושסקו מול כדורי קציניו, או המלך פארוק המצרי על אוניית גירוש.
בנסיבות אלה מתחדשת היום המחאה במאמץ להשבית את המשק, ושוב איני מוצא סיבה להיעדר מן ההפגנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו