רכבת השלום הישראלי־סעודי עזבה זה מכבר את התחנה ויצאה לדרכה, אבל היא מתקדמת בקצב סעודי: שני צעדים קדימה וצעד לאחור, ועדיין לא ברור מתי בדיוק תגיע ליעדה.
הסעודים, זהירים כדרכם, מדברים בשני קולות: הם מביעים תמיכה וגם תקווה לנורמליזציה של יחסיהם עם ישראל בהיותה אבן פינה למאמץ להבטחת יציבות באזור, אך בה בעת מעלים רשימת תנאים שהופכת את קידום היחסים בין שתי המדינות לקשה, אם לא בלתי אפשרי. בד בבד, הם מעניקים חיבוק חם לחברות ציר הרשע המזרח־תיכוני, החל בסוריה וכלה באיראן, שעימן חידשו לאחרונה את היחסים הדיפלומטיים לאחר נתק ממושך.
אבל למרות הערפל והעמימות, השאלה שעל הפרק אינה אם שלום ישראלי־סעודי אפשרי או אף רצוי. את הרוביקון הזה חצו הסעודים זה מכבר. השאלה היא כמה מהר יקרה הדבר. עובדה היא כי יחסי שתי המדינות מתקדמים באיטיות, אך בכל זאת המומנטום נמשך. כך, למשל, מאפשרים הסעודים לחברות תעופה ישראליות לטוס בשמי הממלכה, ובקרוב יופעל קו טיסות ישיר בין שתי המדינות כדי להטיס את העולים לרגל למכה בעונת החג'. ומה שחשוב לא פחות, שיתוף הפעולה והדיאלוג בתחומי הביטחון נמשכים במסלול משלהם ובמנותק מהדיפלומטיה הפומבית המקרטעת.
אמת, התקווה לפריצת דרך מהירה ביחסי שתי המדינות נכזבה, ובמקום שגרירות ישראלית נפתחה בבירה הסעודית שגרירות איראנית. ועם זאת, מבחינתם של הסעודים אין בכך כל סתירה, שהרי חידוש היחסים עם איראן אינו צריך לבוא על חשבון חידוש היחסים עם ישראל, אלא נהפוך הוא, הוא עשוי אפילו להקל מהלך בכיוון זה.
הסעודים מוסיפים לראות באיראן משום איום קיומי ואינם נותנים בה אמון, אבל הם מעדיפים לנהל את היריבות עימה תוך ששתי המדינות מקיימות ביניהן יחסים דיפלומטיים ולא ממצב של עימות חזיתי וגלוי. אחרי הכל, כשתקפו האיראנים בשנים האחרונות מכליות ומתקני נפט של סעודיה נותרו הסעודים לבדם. וושינגטון נמנעה מלבוא לעזרתם, ולסעודים אין כל רצון לשוב ולהיגרר לבדם לעימות עם טהרן.
אבל כמו האמירויות, המקיימות קשרי ידידות עם בשאר אל־אסד ועם האיראנים ובו בזמן מקדמות את היחסים עם ישראל, גם ערב הסעודית אינה רואה כל סתירה בין השניים.
אלא שצריך לזכור שבמזרח התיכון אין ארוחות חינם והסעודים מצפים לתמורה. הבעיה היא שארה"ב היא האמורה לשלם, חלק לכל הפחות, של התמורה, אך וושינגטון אינה מגלה התלהבות לעשות כן. האמריקנים מוסיפים למתוח ביקורת על המשטר הסעודי בשל הפרה של זכויות אדם, ואינם נלהבים לספק לסעודים נשק מתקדם או אף לקדם תוכנית גרעין סעודית.
העניינים יגעים, והעובדה שישראל הולכת ושוקעת בבעיותיה מבית אינה מסייעת. אבל אסור לנו לוותר על סעודיה. זוהי מדינת ציר חשובה, ואולי אף המדינה הערבית החשובה ביותר כיום בעולם הערבי. שלום ישראלי־סעודי יבשר את סיומו של הסכסוך הישראלי־ערבי, ובה בעת ינחית מכת מוות למאבקם של הפלשתינים בישראל.
לסעודים, כמו ליתר מדינות ערב, נמאס מהפלשתינים. אבל לסעודיה יומרות הנהגה של עולם האסלאם ושליטיה מחויבים להקשיב לקולות מבית, מקרב דעת הקהל ומקרב הממסד הדתי הסעודי המהווה נדבך חשוב בבניינה של מדינה זו.
מכאן הזהירות המופלגת ואף החשש לפרוץ קדימה. ולבד מכך, בניגוד לירדן או למרוקו, המקיימות קשרים ואף דיאלוג ביטחוני אינטימי עם ישראל זה עשרות בשנים, במקרה הסעודי אין מסורת של קשרים בין שתי המדינות להישען עליה.
לא צריך להיות מופתעים אם נתבשר בכל זאת על פריצת דרך בין ירושלים לריאד, אבל סביר יותר לצפות להתקדמות זהירה, עקב בצד אגודל. ואחרי כל זה, גם אם יתמהמה, שלום בין ישראל לבין סעודיה בוא יבוא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו