מותר למובסים להפנים את תבוסתם

אז מה קורה עם הרפורמה? פה ושם מבצבצות ידיעות על צוותי המשא ומתן שמתכנסים בבית הנשיא למציאת פשרה, פעם ביומיים מתבטא שר המשפטים בנושא, ופעם בשעתיים יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. שניהם אומרים כי עדיין לא נאמרה המילה האחרונה וכי מתווה הרפורמה עוד לא מת.

הרפורמה המשפטית לא תעבור. היא לא תעבור כי היא הוצגה בצורה מעוותת ונפלה כפרי בשל לעיניהם של מתנגדי הקואליציה שהצליחו לעצור אותה. והיא לא תעבור כי אין לימין רוב להעביר אותה. במצב שנוצר יש כנראה יותר מארבעה חברי כנסת מימין, בעיקר מהליכוד, שלא יצביעו בעדה. אז אין יותר רפורמה.

ומכאן נשאלת השאלה: אם כך, לשם מה למסמס את העניין, להמשיך ולהותיר את המחלוקת הזו בכותרות, לתת נשק ותחמושת בידי מתנגדי הממשלה (ולא משנה מה תעשה) ולהקל עליהם את עבודתם? למי זה מביא תועלת?

מתחילתה לא נועדה הרפורמה הזו לפתור בעיה ספציפית, מעשית, של כאן ועכשיו. היא נועדה להסדיר את יחסי הכנסת־ביהמ"ש, כדי לאפשר משילות ולהסיר את האיום על הדמוקרטיה בדמות בית משפט בעל אג'נדה פוליטית שכוחו גדול מכוחם של הנבחרים. אין קונפליקט יומיומי מדמם בין הכנסת לביהמ"ש. על הסוגיות שבמחלוקת ניתן לגשר, ואפילו את הסכסוך בין משרד היועמ"שית לבין הקואליציה, שבגינו נכנס לרפורמה סעיף היועמ"שים, אפשר לפתור נקודתית.

אלא מה: ישנו העניין העקרוני. והוא, ובכן, אמור לחכות. קודם כל, מפני שזה לא הצליח. מותר למובסים להפנים את תבוסתם.זה נורא ואיום בעיניי שהפרות סדר ואיומים באנרכיה ורעש ומהומה הצליחו לבטל מהלך פוליטי לגיטימי, אבל ככה זה. זה המצב. כל זה - בתחום הפרקטי. בתחום הרעיוני - איך מרשה לעצמה ההנהגה להחמיץ הזדמנות שנקרתה על דרכה לעצור את כל המהלכים ולהביע צעד בונה אמון אדיר עם האוכלוסייה, מעל ראשה של הנהגת האופוזיציה הרופסת?

מול האיום על הדמוקרטיה מצעד האקטיביזם השיפוטי של ביהמ"ש העליון ניתן לפעול בשתי דרכים: בתהליך איטי ומדורג של בחירת שופטים שמרנים, מלווה בהסברה ובחיזוק מתמיד של הגישה השמרנית, או - בדרך מהירה וחזקה של רפורמה כוללת מעוגנת בחקיקה. הקואליציה הלכה על הדרך השנייה ונכשלה. היא דרך כשרה וחכמה גם אם היתה קצת מוגזמת, גם אם היו בה עיזים - אבל היא פשוט לא צלחה. לא הלך.

ועכשיו יש להניח למהלך הזה, להפסיק להתבחבש בו, לזנוח את אחיזת העיניים של רגע־רגע, עוד לא אמרנו את המילה האחרונה, ולחזור לדרך הארוכה והקצרה של קמעא־קמעא: עוד שופטת, עוד שופט, עוד השפעה בוועדה למינוי שופטים, כי זה מה שצריך להיות. ואל מול פני העם יעמוד ראש הממשלה ויודיע שבצער גדול, בגלל פעולות שבחלקן לא לגיטימיות בעיניו, הוא נאלץ לשנות את מסלולה של הקואליציה, ומתוך קשב רב לרחשי העם וחששותיו הלא־מוצדקים הוא גונז את הרפורמה לזמן בלתי ידוע.

(ואחרי שבוע תקום מחאה על משהו אחר. אז מה. זה כלל לא סותר).