מספרים מהנדסים תודעה

האבחנה כי ישראל מצויה בעיצומה של תקופה מקוטבת במיוחד, גם בסטנדרטים המפולגים מלכתחילה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא בסיסית ביותר בימים אלו.

לכל אדם דעה, לכל מחנה הפגנה, לכל מגזר ולכל כלי תקשורת עלבונות משלו, ונחישות משלו להוכיח שדעתו היא הנכונה ושידו על העליונה. נוהל הפילוג הישראלי אינו חדש, כאמור, ומלווה את הציבור בגלים עוד מימי היישוב, טרם הקמת המדינה.

ובכל זאת, גם בתחום השבטיות והטינה הצליח הראש היהודי להמציא פטנט ולייצר משוואה חדשה: גם המספרים מגויסים ללחימה על התודעה ועל השליטה במדינה. שמורת הטבע האחרונה, המספרית, זו שקשה לכאורה להפוך לנשק מעצם היותה ניתנת למדידה, נופלת שדודה בשוחות הפילוג והסלידה.

הזירה הראשונה שבה ניתן להבחין בבירור כי בניגוד לעבר, גם נתונים אמפיריים הם פלסטלינה גמישה - היאהדיווחים על מספרי המפגינים השוטפים את הרחובותוחוסמים את הכבישים. הסילוף ושעבוד המספרים, אגב, מגיעים מכל הצדדים.

בערוץ מסוים ידווחו על מאות אלפי ישראלים נרגשים המתייצבים להביע תמיכה או מחאה, בזמן שהערוץ הנגדי, שבמקרה מתנגד לאותה הבעת התמיכה או המחאה, יסתפק ברבבות.

באתר אינטרנט אחד ימדדו את המטרים באזור ההפגנה כדי להוכיח באותות ומופתים כמה מפגינים נלהבים נדחסו בכיכר כזו או אחרת, ובאתר שחושב לגמרי אחרת ישלחו רחפנים שיוכיחו באמצעים טכנולוגיים שלמעשה מדובר בהתכנסות דלילה. הנתונים הם לא יותר מצידוק למה שחושב כל גולש, מגיש, צייצן ופרשן עוד בטרם יוצא מביתו המפגין הראשון.

אך בעוד בכל הקשור לניתוח נתוני הפגנה ניתן לומר שמדובר במשימה קשה - השדה השני והחמור יותר שבו המספרים והמתמטיקה הם לא יותר מהמלצה הוא שדה הסקרים. צרכן התקשורת נתקל במציאות שבה הפערים בסקרים הם כה גדולים, עד שהמסקנה היחידה שניתן להסיק מהם היא שלא ניתן להסיק מהם דבר, פרט לכך שמישהו במשרד של חברת סקרים כלשהי יוצר במספרים הטיה במכוון.

אין צורך בסטטיסטיקאי מדופלם כדי להסביר שאם בסקרים מסוימים מספר המושבים החזוי של הקואליציה הנוכחית נע סביב ה־50, ובסקרים אחרים הממשלה דווקא מגרדת את 60 המנדטים בהצלחה - מדובר בעוד טור פוליטי, ולא במדגם מייצג ואמין של האוכלוסייה.

וכך הפכו גם מספרי הסקרים לעוד פרט מגויס לתעמולה ולמלחמת שוורים פוליטית חסרת משמעות, שדבר לא ניתן ממנה להבנה. המציאות הזו, כמובן, צפויה רק להחריף את השסע, לסמא את עיני הציבור ולעוות את המציאות, שתגיע עוד יותר לאזורים של יציאה משליטה.

בעולם חברתי ופוליטי שבו אין שום דבר מדיד, אפילו לא המספרים, לא נותרו עוד הרבה דרכים לתווך ולתת פרשנות הגיונית למה שאנחנו רואים מול עינינו: משוואה עם מיליון נעלמים, שאף אחד מהם לא אמין, תוביל בוודאות למצב של אפס יכולת לדבר או להגיע להסכמה.