אבי חימי, יו"ר לשכת עורכי הדין המתפטר, התיישב לראיון מול גיא פלג בניסיון למזער את הנזק הציבורי, ואולי אף הפלילי, שהביאה עליו חשיפתה של אילה חסון בחדשות 13 כי חשף עצמו בצורה מבישה בשיחת וידאו עם עורכת דין עמה היה בקשר. קשה היה שלא להבחין שחימי נמצא ברגע קשה מאוד, הקשה בחייו כפי שהוא עצמו אמר. האיש נראה שבור לגמרי.
המהלך של חימי היה כזה: קודם כל ולפני הכל הוא טען שכל הקשר עם אותה עורכת דין היה בהסכמה, מה שנקרא רומן, וכי אותו קטע מתועד היה למעשה חלק מקשר מתמשך. "אינני עבריין מין", טען חימי, אולי כשהוא כבר חושב על האפשרות הלא מאוד תיאורטית, שבקרוב הוא יוזמן לחקירה במשטרה.
לאחר שניקה עצמו מהחלק של עבריינות המין, ניסה חימי להסביר מדוע אין צורך להתרגש יתר על המידה מכך שהמליץ לשפיטה על מישהי עמה היה בקשר אישי אינטימי. בגדול, ההסבר של חימי הוא שאין משמעות דרמטית לעובדה שהוא ממליץ לשפיטה ושהוא ממליץ כך על רבים אחרים.
לאחר שסיים את שלב ההגנה עבר חימי לשלב ההתקפה. בראיון עצמו הוא האשים: "יש ציר רשע שמטפל בכל אדם שחושב אחרת". יום קודם, בתגובתו לחשיפת הפרשה הוא אמר: "פרסום זה הינו חלק ממכונת הרעל של מי שפועל לקדם את ההפיכה המשטרית". השימוש בביטוי "מכונת רעל" גרם לי להיזכר במי שהרבה להשתמש בו בשנה וחצי האחרונות – ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט.
במאי 22' אמר בנט: "מולנו ניצבת מכונת רעל שקרית", ביוני אמר על האופוזיציה: "מכונת רעל רועשת וקטלנית", ובחודש דצמבר, כשיצא למסע התביעות שלו נגד צייצנים, כתב: "בשנה וחצי האחרונות מכונת הרעל הפעילה נגדי, נגד משפחתי וחבריי שורה של קמפיינים נבזיים ושקריים". אגב, אחת השותפות ל"מכונת הרעל" שבנט מכוון אליה בלי להזכיר את שמה היא אותה אילה חסון, מי שפרסמה את העלויות במיליונים של שיפוץ ביתו הפרטי של בנט ברעננה.
השיטה של בנט להתמודד, או יותר נכון לא להתמודד, עם הביקורת עליו הייתה פשוטה: לטעון שבעצם היא לא עניינית אלא נובעת מאיזה דמון שמפעיל בוטים וצייצנים נגדו. אם לא הם, טען בנט, כולם היו מבינים כמה אני ראש ממשלה מוצלח וכמה ממשלתי טובה. אבל מוחו של ההמון הנבער נשטף ולכן אני, בנט, הודחתי.
בנט בחר להעלם מהעובדה שרבים רבים מתומכיו, אנשים שהצביעו לו מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, שחלקם פעלו למען בחירתו ואפילו עבדו עמו והיו איתו בקשר, היו ממובילי ההתנגדות אליו. הם אלה שהרגישו נבגדים אישית, שהיו נבוכים מול אלה שאותם שכנעו להצביע לבנט, שהרגישו שהאיש בו האמינו הוליך אותם שולל.
חלק מהם בחרו לקרוא לבנט נוכל כי הם חשו באופן הכי אישי שיכול להיות שהאיש פשוט עבר עליהם כשבחר להפר את הבטחותיו ולהקים ממשלת שמאל. הם לא היו זקוקים לאיזו "מכונת רעל" עמומה שתגיד להם את זה. הם חשו את זה ממש. הם חשים זאת גם היום.
עכשיו מאמץ עו"ד חימי את שיטת בנט. כשהוא מבין שהוא נופל, שמעשה מביש שעשה נחשף לעיניי כל ושאולי הקריירה שלו מגיעה אל קיצה, הוא בוחר לא לקחת אחריות על מעשיו אלא להאשים את "מכונת הרעל". האם זה משנה בכלל מי ומה עומד מאחורי הפרסום כאשר אין מחלוקת על כך שהמעשה המיני המכוער התבצע?
בנט חלילה לא חשוד בשום דבר שדומה למה שנטען כלפיי חימי. אבל בשני המקרים יש צד שווה – שאנשים, במקום להודות שהם אשמים בנפילתם, בוחרים בדרך הקלה של האשמת מכונת הרעל. ותיקון, כידוע, לא מתחיל בהכאה על חזהו של מישהו אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו