אג'נדה ראשית

מדי בוקר, הדבר הראשון שאני רואה הוא מקבץ של שערי עיתונים. בקבוצה של מקום העבודה משתפים בכל בוקר את שערי העיתונים המודפסים, ואני מרפרף עליהם בעין שעוד חצי ישנה. רואה כותרת ראשית ועוד קצת מעמוד השער.

בחלק מהימים אני יוצר קולאז' של השערים האלה, ואז, בסוף השבוע, קולאז' של הקולאז'ים. מהיצירה הקבוצתית עולה תמונה שהיא לא פחות מתמונת בלהות. כמות הרעל המוטחת בממשלה החדשה ובמצביעיה היא חסרת תקדים. אין כמעט שורה עניינית ובלתי שיפוטית או תוקפנית. כשקורה משהו אמיתי תוקפים אותו, וכשלא קורה - מחפשים אותו.

בעיתון כלכלי אחד פורסמה השבוע כותרת ראשית, שסיפרה על כך שהרבי מגור הוא עשיר. כך ממש. תמונה של הרבי וכותרת שסיפרה על כך שהוא מחזיק בבעלות על קרקעות ביישוב ארסוף, שבאו לו בירושה מאבותיו. ידיעה לא חדשה, לא חשובה, קצת מעניינת רכילותית, אבל כותרת ראשית? ביזיון. בלהט המאבק, אנשי המקצוע איבדו את הצפון לחלוטין.

אנחנו מדינה קטנה שקל למפות אותה, ולכן ניתן להסביר חלק מהמקרים. העיתון הזה שייך לגורם פלוני והשני לגורם אלמוני, והם בעלי אינטרס.

אבל מה לגבי שאר העיתונים? ומה לגבי רשתות הטלוויזיה והרדיו? הנה שאלת השבוע: מה גורם לרוב כלי התקשורת - לא כולם, אבל רובם - לתפוס צד מובהק בסכסוך הפוליטי ולהיאבק בממשלה ובקואליציה באופן מובהק?

לפני שבוע הזכרתי כאן את הסיפור המרתק של השופט עודד מודריק. מודריק פרסם שהוא רואיין לחדשות 12 בעניין הרפורמה המשפטית והביע על רובה דעה חיובית - אך דבריו עוותו והוצגו כאילו הוא חלק ממבקריה. הסיפור הזה זעזע אותי, כי הוא הוכיח לי מה רב הוא חלקה של התקשורת כמתווכת בסכסוך הפוליטי והחברתי.

אבל לאחר העיון, ובעקבות אירועי סוף השבוע, יש להקשות קושיה גדולה הרבה יותר: יוצא מראיין לראיין את מודריק - שופט בכיר ומוכר, שלפי כל חלוקה סטריאוטיפית אמור לכאורה להתנגד לרפורמה. מגיע החומר למערכת, ומצפייה בו מתברר שמודריק, ובכן, תומך ברפורמה! זו ידיעה מעניינת, זו ידיעה טובה! מתברר שיש כאן מחלוקת גם בין שופטים ומשפטנים. זו אפילו ידיעה בלעדית ברמה מסוימת עבור ערוץ החדשות, כי הוא מחזיק במידע הזה. כלומר בניגוד למה שתשמעו בערוץ המתחרה, כאילו יש תמימות דעים בקרב המשפטנים נגד הרפורמה, מתברר שהמציאות מורכבת יותר. כלומר לפי כל אמת מידה עיתונאית, הראיון עם מודריק ככתבו וכלשונו הוא־הוא הסחורה העיתונאית החמה. אני הייתי פותח בו מהדורה. אבל העיתונאים דלי המעוף החליטו בדיוק להפך, עיוותו את דבריו וזכו לקיתונות. ומה הם הרוויחו? עוד קול רפה, אחד מאלף, נגד הרפורמה.

ולמה זה קורה? כבר נמאס לי להסביר. זה קורה רק בגלל הבועתיות. ערוצי הטלוויזיה לא מקדמים אג'נדה שמאלנית־ליברלית כי הם משרתים מישהו, ולא כי הם מוכנים להקריב פופולריות על מזבח האידיאולוגיה. לא ולא. הם מקדמים אג'נדה שמבחינתם היא פופולרית ומקובלת על כולם - הם פשוט טועים בהגדרת ה"כולם".

"כולם", מבחינתם, זה כל מי שסביבם. זאת כל התורה כולה. ואיזה מזל שלעודד מודריק יש טוויטר.