בסבך הדיונים החשובים על "פסקת ההתגברות", אשר מיועדת לתת בידי הכנסת כוח לחוקק מחדש חוק שבוטל בידי בג"ץ, נזנחו דיני המשפחה. בג"ץ ממלא תפקיד חשוב בתחום זה, הן כערכאת ביקורת שיפוטית על פסיקותיהם של בתי הדין הדתיים, והן כערכאה הדנה בעתירות הנוגעות לזכויות יסוד כמו הזכות להקים משפחה והזכות לנישואים.
חוק יסוד: השפיטה מסמיך את בג"ץ לפסול פסקי דין של בתי דין דתיים כאשר הם פוסקים בחוסר סמכות, ולהחזיר אליהם את הדיון כדי שייתנו פסק דין מתוקן. "חריגה מסמכות" יכולה לבוא לידי ביטוי בהחלת דין דתי על סוגיה משפטית אזרחית, כמו חלוקת הרכוש המשותף של זוג שמתגרש. בתפקידו השני בדיני המשפחה, בג"ץ עיגן זכויות שונות של זוגות נשואים ושל זוגות החיים יחד בלא נישואים ("ידועים בציבור"), סטרייטים ולהט"בים, וזכויות של ילדים.
למעשה, פרט לנישואים ולגירושים עצמם, מזונות האישה ומזונות הילדים, שמוסדרים לפי הדין הדתי, תחומים חשובים ומרכזיים כמו חלוקת הרכוש המשותף והמשמורת על הילדים, מוסדרים על ידי המשפט האזרחי וכפופים לעקרונות חוקתיים אזרחיים, כמו עקרון השוויון. מרבית הזכויות האזרחיות בתחום המשפחה עוגנו לראשונה בפסיקות חשובות של בתי המשפט העליון: החל בהלכת השיתוף בנכסים שקבעה שבני זוג נשואים זכאים לחלקים שווים ברכוש שנצבר במאמץ משותף במהלך הנישואים, דרך הרחבת השיתוף לידועים בציבור, החיוב לרשום תעודות נישואים אזרחיות זרות במרשם האוכלוסין, ההכרה בשני הורים מאותו המין ועוד. הכלל שחלוקת הרכוש אינה עניין דתי ושהיא מוסדרת באמצעות דיני הקניין האזרחיים וכפופה לעקרון השוויון בין המינים, אף עוגן בראשית שנות ה־70 בחוק יחסי ממון בין בני זוג. בתי הדין הדתיים (הרבני, השרעי, הדרוזי, בתי הדין הנוצריים) מחויבים לפסוק בסוגיה זו אם היא מובאת בפניהם, לפי החוק ולא לפי הדינים הדתיים הנוהגים בהם.
פסקת ההתגברות תשמש גם במאבק על דמותה של המשפחה הישראלית, על מעמדן של נשים במשפחה ועל טובתם של ילדים. היא תאפשר לבטל פסיקות של בג"ץ שמחייבות את החלת הדין האזרחי על ההיבטים האזרחיים של הליכי הפרידה והגירושים, ותפתח פתח להחלה גורפת של דינים דתיים עתיקים ושל סמכות בתי הדין הדתיים על התחום; היא תאפשר את ביטול פסיקת בג"ץ מ־1963, שחייבה את משרד הפנים לרשום נישואים אזרחיים שנערכו בחו"ל; היא תאפשר לבטל את זכויותיהם של ידועים בציבור, סטרייטים או להט"בים; להחיל שיקולים מוסריים, כמו בגידה של אחד מבני הזוג, בחלוקת הרכוש בעת הגירושים או הפרידה; ועוד.
בישראל כמעט כל זוג נשוי שלישי מתגרש. שיעור הפרידות בקרב זוגות לא נשואים - דומה. ביטול השוויון בחלוקת הרכוש המשפחתי, החלת דיני המשמורת הדתיים וביטול ההכרה בזוגיות האזרחית, משמעותם החלת נורמות דתיות שנוצרו בעת העתיקה על זוגות כיום וחזרה אל עולם שבו קיימת לא רק פגיעה קשה בשוויון המגדרי, אלא גם בזכות להקים משפחה, גם בעבור זוגות הטרוסקסואליים רבים שלא יכולים להינשא לפי הדין הדתי, או לא מעוניינים להינשא בכלל.
עבור יהודים, למשל, משמעות ה"התגברות" על דיני המשפחה האזרחיים היא שנשים נשואות ייצאו מנישואיהן חסרות כל; שתינתן עדיפות במשמורת על הילדים להורה שומר מצוות; שתופעת סחטנות הגט הקשה ממילא רק תגבר; שזוגות לא נשואים או נשואים אזרחית יאבדו באחת את ההכרה המדינתית בהם, ויחד עם זה את זכויותיהם ואת זכויות ילדיהם. בפסקת ההתגברות פוטנציאל לפגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות כמו חופש הביטוי, החופש להפגין, חופש העיסוק וזכויות נוספות; משמעותה פגיעה חומרית ורגשית קשה במאות אלפי משפחות ישראליות, ובפרט בנשים ובילדות וילדים ישראלים. פסקת ההתגברות תשנה את המשפחה הישראלית מן היסוד, ולא לטובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו