דרוש שר אוצר פסיכופת

תפקיד שר האוצר הוא תפקיד כפוי טובה. אם שר האוצר עושה עבודה טובה ומגדיל את רווחתם של כלל אזרחי ישראל, הוא נענש; אם הוא פוגע ברווחתם של אזרחי ישראל אך דואג לקבוצה קטנה של מצביעים, הוא מתוגמל.

תארו לכם שני מועמדים לראשות ועד הבית: מועמד אחד מפרסם מצע שעושה טוב לכולם, מבטיח לדאוג לניקיון הרחבה ולתקינות המעלית; מועמד שני יודע שהוא לא צריך לרצות את כולם, אלא רק לזכות ב־51 אחוזים, אז הוא בונה קואליציה, מבטיח להשמיש מרחב ציבורי כמחסן אופניים, מבטיח להצמיד חניות ציבוריות לבעלי הדירות הגדולות, מבטיח פטור ממסי ועד לפנסיונרים, והגינה? סליחה, לא נשאר.

מי לדעתכם יזכה בבחירות? מובן - זה שמחלק מקסימום מהעוגה לרוב הקטן ביותר האפשרי. כלל הציבור תמיד משלם את מחיר התמיכה בקבוצות הלחץ.

מרבית שרי האוצר של מדינת ישראל פעלו לשימור כוחן של קבוצות הלחץ, ואלה בתורן ידעו להסתתר תחת אצטלה של אינטרס לאומי. קבוצות לחץ פוליטיות לא רוצות שיידעו שהן כאלה, האינטרס הצר שלהן תמיד מוסווה בתקשורת כאינטרס ציבורי.

כך, האינטרס האישי ותאב הבצע של בעלי הפנסיות התקציביות מוצג כתקציב הביטחון - כאלו אנשי קבע בני 70 הם האחראים לביטחוננו, ולא החיילים בגבול.

כך, מורים עם ותק (פוליטי) מצליחים פעם אחר פעם לשדוד את שכר המורים הצעירים, ולהתנגד לכל רפורמה לשיפור החינוך. כך, תעשיינים מתחמקים ממסים ונהנים מסובסידיות ומהטבות נוספות תחת השקר של חיזוק התעשייה. מחזיקי קרקעות מתחזים לחקלאים כדי לקבל הגנה מתחרות, בעודם מייבאים פועלים ותשומות מחו"ל ומשקרים לנו שמדובר ב"תוצרת הארץ".

וההסתדרות, ארגון הסחיטה המשוכלל מכולם, מצליח לספר לנו כי הוא "דואג לעובדים", בזמן שהוא שודד את כספם של העובדים העניים, והופך אותם להון פוליטי המשרת את הוועדים החזקים בחברות הממשלתיות ובשירות המדינה.

קיימות גם קבוצות לחץ חסרות מודעות, ועל כן הן בנות ניצול. הן נהנות לכאורה מכוח פוליטי, אך הוא משמש להחלישן. אלה הן קבוצות הלחץ המרומות - אברכים, סטודנטים, זוגות צעירים. פוליטיקאים המייצגים קבוצות אלה פועלים לכאורה לטובתן, אך בפועל מעניקים להן מילים יפות ודלות חומרית.

העלאת קצבת האברכים במקום שילוב של תורה ועבודה הוא גזר דין עוני על עשרות אלפי חרדים. יחד עם היעדר לימודי ליבה, מובטחת מלכודת עוני לעשורים קדימה. גם הגרלות של דירות לזוגות צעירים, שכר לימוד מסובסד לסטודנטים במקצועות חסרי עתיד, דיור "מוזל" - כל אלה מבטיחים עוני מתמיד בתמורה לתמיכה פוליטית.

רוב שרי האוצר לדורותיהם, אולי למעט נתניהו ב־2003 ועוד יחיד סגולה או שניים, שיחקו במשחק הזה. חלקם הצליחו לגרוף את ההון הפוליטי, חלקם כשלו, אבל כמו בוועד הבית - רובם ניסו לחלק את הקופה הציבורית לקואליציה של קבוצות לחץ קטנות.

דרוש לנו שר אוצר פסיכופת, שלא ינסה לקנות קולות, שילך נגד קואליציית קבוצות הלחץ, נגד ספסרי העוני וקבלני הקולות, נגד מלחכי פנכתה של ההסתדרות, נגד קואליציות של תעשיינים חזקים ובעלי פנסיות תקציביות.

דרוש לנו שר אוצר שישמור על הקופה הציבורית מהבוזזים, אם הם בוזזים בשמם ואם בשם המוחלשים שהם מבקשים לנצל; דרוש לנו שר אוצר שיעביר רפורמות ביחסי העבודה ויפשיט את ההסתדרות מכוחה הבולשביקי; דרוש שר אוצר שיעודד יציאה לעבודה, שיפעל למען מערכת חינוך מוכוונת כישורי עבודה, ולא תגמולי ותק לאוחזי עטינה; דרוש שר אוצר שיראה את בעיות הרוחב של מדינת ישראל, ולא את בעיית העומק של כיסי מכנסם של הספסרים הפוליטיים.

ההתפלצות של יו"ר ההסתדרות נוכח המינוי האפשרי של סמוטריץ' לתפקיד, משכנעת אותי שכנראה הוא האיש הראוי.