הייצוג הנשי נפגע, זה לא הזמן להרים ידיים

בין שלל גילויי הצער המורעפים עלינו נוכח תוצאות הבחירות, ממהרות הכותרות להזדעזע מהיציע הנשי בממשלת ישראל היוצאת ובממשלה הנכנסת: פחות ממניין נשים יכהנו בקואליציה החדשה, לעומת פי שלושה בזו הקודמת.

ציוץ ויראלי של העיתונאית (המצוינת) דוריה למפל הציג כפולת עיתון שבה תמונות של כל חברי הממשלה וציטוט של בתה בת השש: "למה יש פה הרבה יותר בנים?".

נוכחות נשית במעגלים הפוליטיים היא נושא מורכב. מצד אחד, המספר כמעט שלא אומר דבר. אני מעדיפה אורית סטרוק אחת שמביאה איתה הררים של ניסיון, ניקיון כפיים, מסירות ושליחות על פני עשר מרב מיכאליות שמחזיקות בכל האג'נדות הפמיניסטיות ה"נכונות". הציבור עדיין זוכרת שבין הצבת "תמרורה" להעלאת הטמפרטורה, מיכאלי גם הובילה רפורמה שהעלתה משמעותית את מחירי התחבורה הציבורית בפריפריה ובכך פגעה בכל תושבי היישובים המרוחקים - אך בעיקר באלו המרוויחות 30% פחות. גם קרן אורה יוסקוביץ' ז"ל, תזונאית מסורה ואם לשישה, שנהרגה בצומת שמיכאלי מנעה את הליכי ההסדרה שלו מסיבות פוליטיות, לא בדיוק נהנתה מהייצוג המגדרי הרחב שלה זכתה בכנסת ישראל. בקיצור, סורפרייז סורפרייז - מגדר זה נחמד, אבל תפיסת עולם, כישורים פוליטיים ועשייה לטובת הציבור הם פשוט חשובים יותר, ותודה לאל, התכונות הללו לא מתקיימות רק אצל נשים.

אבל יש גם צד שני. מיעוט הנשים בכנסת ובממשלה לא מפתיע את מי שמכירים את עולמות המדיניות והכוח הפוליטי. נסו לדבר עם מארגני פאנלים וערבי עיון, עורכי כתבי־עת הגותיים ואפילו מפיקים של תוכניות אקטואליה. מי מגיע להרצות? מי מתראיין? מי כותב? מי מרגיש נוח להנכיח את עצמו במרחב הציבורי או הפוליטי ולהתווכח על צדקתו?

נהרות של דיו נשפכו על הנושאים הללו ואבחנו את ההבדלים. היריעה כאן קצרה, ולא אתיימר להכריע בסוגיות כה כבדות משקל, אך השורה התחתונה ידועה: הסיכוי שאישה תחליט להיכנס ולהיאבק בזירה הפוליטית - גם אם זו אישה שבאופן תיאורטי היתה רוצה בכך - הוא נמוך מאוד.

קשה להיות אישה סביב שולחן מקבלי ההחלטות, במיוחד בישראל. נכון שכל רשימה שמכבדת את עצמה משתדלת להכניס (שלא לומר לשריין) גם נשים לשורותיה, אבל ביומיום הסיזיפי של קביעת סדר יום פוליטי כל כך קל להידחק. קשה להשחיל מילה בתוך בליל הצעקות. השירות הצבאי שעשית - אם עשית - כמעט תמיד פחות קרבי ופחות פיקודי מהצבא שלהם. את עלולה להישמע חמודה מדי, לא מנוסה מדי, או לחלופין "תוקפנית", "צווחנית" או חלילה "היסטרית". רמיזות על האופן שבו התקדמת יגיעו במוקדם או במאוחר. נשים מרגישות פחות בנוח לדבר באופן נחרץ גם על נושא שהן מכירות היטב, וכל זה בלי שמשקללים את ההימנעות מעבודות אינטנסיביות ברגע שמגיעים ילדים, הלו"ז הלא־ממש־משפחתי של נבחרי הציבור והתחושה האותנטית שעוד כמה שעות בבית שוות הרבה יותר מעוד פיליבסטר מייגע במליאת הכנסת.

זה נכון לאלו השוקלות להיות חברות כנסת, אבל גם לאלו השוקלות להיות יועצות פוליטיות, או כל תפקיד אחר בכוורת הגדולה והרוחשת שמרכיבה את הרשות המחוקקת. תנאי העבודה וסביבת העבודה לא בדיוק מעודדים נשים לבוא להצטרף לחגיגה. וככל שיש פחות נשים במרחב, לפחות נשים יש אומץ להיכנס אליו.

הדבר האחרון שיעזור הוא להתבכיין. אם נשים לא יהיו שם - יימצאו מספיק גברים להוטים למלא את השורות. אישה שמוכנה לעבוד קשה, להתמודד עם מאבקי הכוח הפוליטיים, לבלוע את המחירים האישיים־משפחתיים ולעמוד על שלה - תצליח. המחיר יהיה גבוה, ואני לא יודעת אם זה יותר מדכא או יותר מעצים, אבל אין פתרונות קסם. את תקרת הזכוכית של ההשתתפות בפוליטיקה אף אחד לא ישבור בשבילנו. וצריך הרבה נשים לאומיות כדי לשבור אותה.