האסיסט של סער לקמפיין של ביבי

את המושג "הפתעת אוקטובר" טבע וויליאם קייסי, מנהל הקמפיין של רייגן, במסע הבחירות שלו נגד קרטר. קייסי טען כי ברגע האחרון לפני הבחירות בנובמבר, מתכנן קרטר לתזמן שחרור של האמריקנים החטופים על ידי איראן. הפתעת אוקטובר עשויה לטרוף את הקלפים ולהגדיר מחדש את הבחירות.

גם בבחירות אצלנו, שמתקיימות באופן יוצא דופן בנובמבר, מסתמנת הפתעת אוקטובר, שעשויה לסחוף את מרכז המפה ולהעניק את הניצחון לבנימין נתניהו.

ההפתעה הלא צפויה היא האוטוביוגרפיה "ביבי: סיפור חיי", שאושרה לפרסום מוקדם על ידי ועדת הפרסומים, שבראשה עומד שר המשפטים גדעון סער. במבט ראשון, לאור האינטרסים המנוגדים והיחסים העכורים בין השניים, קשה להבין מדוע סער אישר את פרסום הספר, ולא גרר רגליים עד הבחירות.

ייתכן שהסיבה לכך היא שבמבט ראשון, הספר רחוק מלהיות ספר קמפיין. במאת העמודים הראשונים נתניהו כלל לא נוגע בסוגיות פוליטיות. מדובר ביצירה אישית שמנסה לחצוב את מקומו של נתניהו בהיסטוריה - ולא להתכתב עם מסרי הקמפיין או הכאן והעכשיו. חייו האישיים, משפחתו, ילדותו, נעוריו והמקום שתופסים יוני ואביו בעיצוב אישיותו ובתפיסת עולמו נחשפים בפני הקורא - הרבה לפני שפעולותיו כפוליטיקאי בכיר עוברות למרכז הבמה.

אלא שייתכן שדווקא העובדה שמדובר בטקסט אישי, שעוסק יותר בכוונות ופחות במעשים, היא זו שתביא לנתניהו את הפתעת אוקטובר.

ההסבר פשוט: בסבבי הבחירות האחרונים, מספר לא מבוטל של מנדטים המורכבים מהציבור הדתי־לאומי וממצביעים הקרויים "ימין ממלכתי", מצאו את דרכם למפלגות המבקשות להקים קואליציה ללא נתניהו. המשותף למצביעים אלה הוא העובדה שהצביעו בעבר לליכוד או למפלגות לוויין שלה, אך נטשו אותה על רקע קמפיין ההשחרה שקושר את נתניהו, ולפיכך את הליכוד, לשחיתות, פילוג ושיסוי.

דווקא בקרב מצביעים אלו, הטון האישי והלא מכוון בספרו של נתניהו עשוי לעשות את מה שפעולותיו המכוונות לא הצליחו: לנגוס בקמפיין הדה־לגיטימציה.

ההפצה החלה בשבוע שעבר, ומאז הפך הספר ליצירה הנמכרת בישראל; ברשת "סטימצקי", שהשיקה ביום ראשון מכירה עם אפליקציית וולט, נאלצו לדבריהם למלא מוניות בספרים, ולשלוח אותן בבהילות לסניפים בתל אביב כדי לעמוד בקצב המכירות. כבר היום הספר נמצא במקום השני באמזון, ויש סיכוי לא קטן שיגיע למקום הראשון. בשבוע האחרון יצא לי לשוחח מדגמית עם מספר גדול של מצביעי ימין "רך", שנחשפו לספרו של נתניהו והשתכנעו. הם לא "גילו את האור", אבל הם מבינים את הצד שלו והם רכים יותר כלפיו.

תמונה שחורה הפכה להיות מורכבת, ולפעמים ספר הוא כל מה שצריך כדי לעשות את ההבדל. הספר של אובמה תרם לדמותו המנהיגותית, וספרו של טראמפ בנה אותו כדמות לאומית. כבר היו בעבר ספרים ששינו את מהלך ההיסטוריה - מנדט או שניים של קוראים עשויים להכריע. האם ספר יקבע את עתידו הפוליטי של עם הספר? ייתכן מאוד.