בברקלי יש ביקוש לציונות
הצורך בבניית אזורים "סטריליים" מאוהדי הציונות באוניברסיטת ברקלי, הוא ההוכחה לכך שהסיפור הציוני והישראלי סודק בהתמדה את חומת ההגנה של כת "אנטי־ישראל"
Your browser doesn’t support HTML5 audio
ההחלטה שקיבלואגודות סטודנטים למשפטים בברקלי, לאסור הזמנת מרצים המזוהים עם ישראל, מוסברת כ"הגנה על ביטחונם ורווחתם של הסטודנטים הפלשתינים", אך היא ביטוי למה שמוכר בשיח האמריקני כ"תרבות הביטול". זוהי עמדה רעיונית, הקוראת להוציא ממרחבי השיח את מי שמחזיקים בדעות שלטענת הדוגלים בתרבות הביטול - מאיימות על ביטחונם של הנאלצים לשמוע אותן.
הבחירה בצעד שרירותי זה מסתירה מציאות הפוכה. הדור הצעיר בארה"ב מתעניין בישראל. נחשפתי לכך כשהגעתי לאוניברסיטת ברקלי באביב האחרון, במסגרת מכון הלן דילר ללימודי ישראל, כמרצה אורחת. הקורס שלימדתי עקב אחר ציר זמן שראשיתו בהצהרת בלפור וסיומו בהסכם השלום עם מצרים. לצד פוליטיקה, דיפלומטיה ומלחמות, למדו הסטודנטים על התרבות הישראלית לגווניה. 20 סטודנטים - רבים מהם יהודים - נרשמו לקורס, שעד מהרה הפך עבורי לאחת מחוויות ההוראה האקדמית הטובות.
יש אלמנטים מדידים: עמידה במטלות, השתתפות בדיון. לא מפתיע שסטודנטים באוניברסיטה מובילה עומדים בהם בהצלחה.אבל יש את זרמי העומק הסמויים: השיחות לפני ואחרי השיעור, האזכורים של הסבתא שאירחה את גולדה אצלה בבית, הסבא שהיה בפלמ"ח, האבא ששירת בצה"ל והשכנים היהודים והאהובים של הסבתא האיראנית. אלו מקצת הסיפורים ששמעתי מתלמידיי בברקלי, שאיתם ביליתי פעמיים בשבוע בכיתה ואחת לשבוע בספרייה. שם חילצנו מבין המדפים טקסטים שדיברו בעד עצמם וסיפרו את סיפורה המורכב של ישראל - הצעות חלוקה; ספרי זיכרונות של דיפלומטים ושל פעילים ציוניים; כתבות על מעברות, שילומים וצנע. אחד הטקסטים שהסטודנטים אהבו במיוחד - הקובץ המתורגם של "שיח לוחמים".
במפגש סיכום השנה, בעודנו נוגסים מהפלפל ומנגבים את הטחינה, שאלתי: "אז מה הכי הפתיע אתכם?", והם השיבו: "שיש לסיפור הישראלי המון צדדים"; "שזה לא רק סיפור של יהודים וערבים"; "שזה סיפור של מהגרים, כמיהות, אכזבות והצלחות".
הם גם ניגשו בזה אחר זה וסיפרו שהם רוצים להגיע לארץ ואולי גם לשהות בה כמה חודשים, כדי להמשיך את המסע לקרביים של ישראל - ואולי גם לקרביים של עצמם.
כשאגודות הסטודנטים למשפטים בברקלי מכריזות על "אזורים בטוחים" - מונח המתייחס לזכות של מי שחש מודר או מופלה להיות מוגן מהכוחות המאיימים עליו תדיר - הן לא מבקשות להתגונן מפני "הציונים והישראלים". הפרו־ישראליות היא כבר מזמן לא האידיאולוגיה הדומיננטית בקמפוסים האמריקניים. ב"אזורים הבטוחים" מבקשים הסטודנטים היוזמים להתגונן מפני סכנת המורכבות וההעמקה, ואף סכנת ההאנשה. דומה הדבר להחלטה לגונן על חברי כת מערעור הדוקטרינה שלה. הצורך בבניית אזורים "סטריליים" הוא ההוכחה לכך שהסיפור הציוני והישראלי סודק בהתמדה את חומת ההגנה של כת "אנטי־ישראל". סדקים אלה מבקשים חברי הכת למלא באמצעות "תרבות ביטול".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנופולה קבלו
פרופ' פולה קבלו עומדת בראש מרכז עזריאלי ללימודי ישראל במכון בן־גוריון, אונ' בן־גוריון בנגב