פעילות אנטי־ישראלית, שפעמים רבות חוצה את הגבול והופכת לאנטישמית, היא מחזה מוכר ונפוץ ברחבי הקמפוסים בארה"ב. עם זאת, לאחרונה נראה כי נחצה קו אדום חדש, כאשר כמה ארגוני סטודנטים באוניברסיטת ברקלי - אחד המוסדות האקדמיים המובילים בארה"ב וברחבי העולם - הכריזו על חרם גורף נגד כל דובר אשר יבקש להביע עמדות התומכות בישראל או בציונות.
לשון ההחלטה המדויקת אוסרת תמיכה "בציונות, במדינת האפרטהייד ישראל ובכיבוש של פלשתין", וגורסת כי החרם "חיוני לביטחונם ולרווחתם של סטודנטים פלשתינים בקמפוס". את ההחלטה יזם "ארגון הסטודנטים למשפטים בברקלי למען צדק בפלשתין" (LSJP). היא מחייבת את כל ארגוני הסטודנטים שאימצו אותה לערוך לחבריהם תוכנית הכשרה בשם "פלשתין 101".
שמונה ארגוני סטודנטים נוספים בפקולטה למשפטים של ברקלי אימצו את ההחלטה והחלו ליישם את המדיניות האוסרת הבעת דעות שתומכות בישראל או בציונות בכלל.
המצב גרוע יותר בניו יורק
אך היכן בדיוק עובר הקו בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין אנטישמיות? כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה, ארגון שבו חברות עשרות מדינות, ניסח הגדרה בינלאומית לאנטישמיות אשר אומצה, בין היתר, על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי (פרלמנט האיחוד שינה בדיעבד את אימוץ ההגדרה מהחלטה המחייבת את המדינות החברות להמלצה בלבד). "שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית", דהיינו הטענה כי "קיומה של מדינת ישראל הוא מפעל גזעני", מוגדרת כאנטישמיות. לאור זאת גם שלילת הציונות, שתמציתה הוא רעיון ההגדרה העצמית היהודית, והגדרתה של ישראל כ"מדינת אפרטהייד", הן בגדר עמדות אנטישמיות.
הבעיה היא שברקלי היא רק קצה הקרחון. שנאת ישראל, הפצת דיסאינפורמציה, שקרים וחצאי אמיתות לגביה; החלת סטנדרטים ייחודיים על ישראל שאינם מוחלים על שום מדינה אחרת בעולם, וכל אלה במסווה של "דאגה לזכויות אדם", הפכו לבון־טון הכמעט מחייב באוניברסיטאות רבות מאוד בארה"ב.
"ברקלי אפילו אינה הסמן הקיצוני של התופעה הזו", אמר ל"ישראל היום" יוסי הולנדר, איש עסקים ישראלי שמתגורר בקליפורניה ופעיל מאוד במאבק נגד התעמולה האנטישמית והאנטי־ישראלית בקמפוסים בארה"ב. "המצב גרוע עוד יותר בניו יורק, בייחוד באוניברסיטאות קולומביה ו־CUNY" (האוניברסיטה העירונית של ניו יורק; ת"מ). התופעה מידרדרת לעיתים עד לכדי לחצים, איומים ואפילו סנקציות אכזריות שמוטלות על סטודנטים שמעיזים להזדהות עם ישראל. כך, למשל, ב"ג'ואיש ג'ורנל" דווח כי באוניברסיטת המדינה של ניו יורק (SUNY), שתי קורבנות תקיפה מינית גורשו מקבוצת התמיכה שבה ביקשו לקחת חלק כיוון שהזדהו כציוניות.
בטור אישי שפרסמה באתר "ניוזוויק" רוז הירש, סטודנטית יהודייה שכיהנה כסגנית יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת דרום קליפורניה, היא סיפרה כיצד "הוטרדתי ונרדפתי ברחבי הקמפוס במשך חודשים רק כי אני ציונית". הירש סבלה מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד סטודנטים פרו־פלשתינים. "נאמר לי שהתמיכה שלי בישראל הופכת אותי לשותפה לפשע הגזענות, ושלפיכך אני גזענית בעצמי", כתבה. באוניברסיטת טאפטס שבפרוורי בוסטון נעשה ניסיון להדיח מתפקידו את הסטודנט מקס פרייס, שכיהן בוועדה המשפטית של אגודת הסטודנטים, כי הביע תמיכה בישראל. אלה הן, כמובן, רק דוגמאות בודדות.
50% אוהדים את ישראל
"בשנים האחרונות מתקיים תהליך של השתלטות תיאוריה פרוגרסיבית קיצונית על השמאל האמריקני", אומר הולנדר. "חשוב להדגיש שאין הכוונה לכל המפלגה הדמוקרטית או תומכיה, אלא לאגף של השמאל הפרוגרסיבי בלבד. ההשפעה של האגף הפרוגרסיבי עצומה - ולא רק באוניברסיטאות. למעשה, אנו כבר מאתרים חדירה נרחבת של אנטישמיות מובנית מצד שמאל לבתי ספר בארה"ב, ולהערכתנו ב־25% בקירוב מהם כבר מתקיימות תוכניות לימודים שמעבירות תכנים אנטישמיים במסווה של ערכים ליברליים".
עם זאת, לא הכל שחור. בסקר שערך לאחרונה משרד החוץ בקרב סטודנטים בארה"ב נמצא כי 50% מהם דיווחו על אהדה לישראל, לעומת 36% שדיווחו על חוסר אהדה. כמו כן, 48% תופסים את מדינת ישראל כנכס לארה"ב, לעומת 24% שאינם תופסים אותה ככזו. מנגד, על היקף הפעילות נגד ישראל בקמפוסים ועל הצלחתה מעידים הנתונים שלפיהם אחד מכל שני סטודנטים (49%) נחשף לקריאות לחרם, ו־56% מהנחשפים הביעו תמיכה בהן. היחס לישראל היה חיובי יותר בקרב סטודנטים שהזדהו עם המפלגה הרפובליקנית ועם ערכים שמרניים, ובקרב סטודנטים מבוגרים יותר בגילי 30 ומעלה. נתונים אלה תואמים את המגמות באוכלוסייה הכללית בארה"ב.
לדברי סגן שר החוץ עידן רול, "על מנת להיאבק באנטישמיות אנו מקיימים פעילות אינטנסיבית בקרב קהילות יהודיות בארה"ב, בדגש על ההנהגה הצעירה והסטודנטים, לרבות אירוח משלחות וביקורים בקמפוסים. זו המחויבות שלנו לאפשר לקול היהודי והפרו־ישראלי להישמע ללא פחד ולנצח את גלי הפייק ניוז והדה־לגיטימציה נגד מדינת ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו