מפכ"ל המשטרה בזירת תפיסת המחבל ביפו | צילום: קוקו

כשהמשטרה מתייאשת

המסמך של המשטרה שמגדיר את עבירות היומיום כלא־דחופות הוא ניתוק מוחלט מהאזרחים שעליהם הבטיחה להגן • כך גם דממת האלחוט של השר הרלוונטי ורה"מ

הפסיכיאטר קרל גוסטב יונג כתב כי "בכל כאוס יש קוסמוס. בכל אי סדר יש סדר נסתר".

החלטת המשטרה שלא להגיע למקום העבירה או לנפגע העבירה במקרה של "גניבת רכב, גניבה חקלאית, חפץ תשתיות טלפון ועוד" אלא להסתפק בשליחת ווטסאפ להגשת תלונה, היא למעשה יצירת כאוס אזרחי שייצר סדר נסתר, אלים וכזה שעלול לייצר אנדרלמוסיה.

השתיקה של השר לביטחון הפנים ושל ראש הממשלה היא מתן לגיטימציה לאסון חברתי. אם המדינה הרימה ידיים, הרי צריך לחשוב על הקמה של משטרה מקומית תחת הרשות המקומית, בהתאם לסמכויות ואחרי שיח חברתי שצריך להתקיים במהלך הבחירות הקרובות.

לפני שנים, ביישוב במרכז הארץ שסבל ממכת פריצות, יזמו התושבים משמר יישובי. באחד הלילות נתפס "הפורץ": הוא הופשט, נקשר לעץ, נצבע ואחרי יממה נשלח לביתו כדי לספר לאחרים מה יקרה למי שייתפס. המעשה היה תוצאה ישירה של חוסר אמון במשטרה. מרגע שנתפס החשוד בפריצה הפכו התושבים לשוטרים, לחוקרים, לשופטים ולמי שמוציאים את גזר הדין לפועל. איני יודע אם מדובר היה באמת בפורץ או רק בחשוד, כל בר דעת יסכים שאין להשפיל אותו או לחקור אותו כשהוא עירום, מוכה ומאוים.

בחזון משטרת ישראל נכתב "נפעל מתוך שליחות ומתוך מחויבות כדי להקנות ביטחון אישי וביטחון חברתי לאזרחי המדינה, לתושביה ולאורחיה, כדי להעניק להם שירות איכותי ושוויוני וכדי לשפר את איכות חייהם, בד בבד עם פעילותנו הנחושה לאכיפת החוק". ביטחון אישי מתערער כשמגלים באמצע הלילה שפרצו לנו הביתה, שהתכשיטים נעלמו. ביטחון אישי מתערער כשלא מגיע למקום שוטר מקצועי שיבצע סריקה בבית. נוכחות שוטר אחרי טראומה כזו לצד נפגע העבירה היא חלק משמעותי בהקניית הביטחון, אגב, גם בהיגיון של הזהירות הנדרשת.

המסמך המשטרתי שהופץ ומגדיר את העבירות של היומיום כלא־דחופות הוא ניתוק מוחלט של המשטרה מהאזרחים שעליהם הבטיחה להגן. ניתוק עולה גם מדממת האלחוט של השר הרלוונטי וראש הממשלה. על תחושת חוסר הביטחון האישי צריך לדבר בבחירות הקרובות, על התחושה שהמשטרה קורסת, על הצורך למצוא לה מבנה ארגוני חדש. כאוס הבחירות הוא גם הזדמנות לסמן דרך חדשה.

האזרח הפשוט רוצה ששוטר יגיע לביתו כשהוא מגלה כי נפרץ. שאם נגנב רכבו, למקום יגיע שוטר ויחפש מידע או ראיה אחרת. האזרח רוצה להרגיש שלשוטר אכפת ושלמשטרה אכפת ושיש מי שמגן עליו. ההחלטה של המשטרה לטאטא 50 אלף עבירות בשנה היא יצירת כאוס שתביא ליצירת משטרות פרטיות, שלא בטוח שיעמדו בסולם הערכים שמבקשת לעצמה החברה הישראלית, והכאוס שייווצר יכריח אותנו להתרגל לסדר נסתר מתוך אי הסדר שכפו עלינו המשטרה והשר העומד בראשה בצעד של איוולת נוראית.

אם המדינה מכריזה שאינה יכולה לתת מענה, צריך לבצע תהליך מסודר ולהעניק סמכות לרשויות המקומיות להפעיל משטרה מקומית עם סמכויות והגדרות, באילו מקרים היא מקבלת אחריות ובאילו מקרים תהיה האחריות על המשטרה הארצית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...