"לא ברור בגין איזה צו נחקר": השופט שחרר את החשוד והטיח ביקורת במשטרה

על פי החשד, ד’ הגיע סמוך למקום עבודתה של המתלוננת, למרות צו שאסר עליו להתקרב אליה ולמקום עבודתה למרחק של פחות מ-15 מטר. נציג המשטרה טען בדיון כי נגד החשוד ניתנו מספר החלטות קודמות, ובהן צו הרחקה במסגרת הליך מעצר ימים, וכי עצם הגעתו לאזור העסק שבו עובדת המתלוננת מעידה ש"החלטות שיפוטיות לא מרתיעות אותו". עוד טענה המשטרה כי אף שהחשוד לא נכנס לעסק עצמו, עצם הימצאותו במקום מהווה הפרה של התנאים שנקבעו לו.

אלא שבמהלך הדיון התברר כי בתיק החקירה חסרים מסמכים מהותיים. נציג המשטרה הודה כי ההחלטות השיפוטיות שעליהן הסתמכה היחידה החוקרת כלל לא צורפו לבקשת המעצר, וכשנשאל האם קיימת אינדיקציה לכך שהחשוד קיבל את צו ההרחקה, השיב לאחר עיון בתיק: "אין".

עו"ד מוחמד מסארווה, שייצג את החשוד מטעם הסניגוריה הציבורית, תקף את התנהלות המשטרה וטען כי מדובר בבקשה שהוגשה "כלאחר יד, ללא בדיקה מעמיקה וללא צירוף החלטות שיפוטיות". לדבריו, צו ההגנה ניתן בהליך שבו החשוד כלל לא נכח, והמעצר בוצע למעשה כדי למסור לו את ההחלטה השיפוטית שניתנה יום קודם לכן. "עצרו אותו כדי להמציא החלטה שיפוטית של השופטת אתמול ולא בזמן שהוא מבצע חלילה עבירה", טען הסנגור.

השופט אלכס אחטר קיבל את טענות ההגנה וביקר בחריפות את היחידה החוקרת. בהחלטתו כתב כי "לא ברור ביחס לאיזה צו נחקר החשוד", ותהה האם מדובר בצו מהליך מעצר הימים או בצו שניתן במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, "שכאמור כלל לא הומצא לו". עוד ציין כי עיין ב"חומר החקירה הדל", וכי לא הוצגו בפניו אפילו תיעודים ממצלמות הגוף של השוטרים.

בהמשך החריף השופט את הביקורת וקבע כי "תיק החקירה נעדר תשתית ראייתית קונקרטית ונעדר אסמכתאות מהותיות", ואף תהה "על בסיס מה בדיוק ביסס נציג המבקשת את טיעוניו". עוד כתב: "לא ברור מדוע הוא טוען כי החשוד מתנהל באופן שלא כדין מקום שבו משטרת ישראל עצמה מתנהלת שלא כדין מבחינת נאה דורש נאה מקיים וכנראה שמשטרת ישראל תחנת משטרת חדרה בעיקר רק דורשת ולא מקיימת".

בסיום הדיון הורה השופט על שחרורו של החשוד בכפוף להתחייבות עצמית של 3,000 שקלים ותנאים מגבילים, ובהם איסור יצירת קשר עם המתלוננת למשך 30 ימים ואיסור להתקרב אליה, למקום מגוריה או למקום עבודתה למרחק של פחות מ-15 מטר.